דעה: הפסקת האש שאינה מפסיקה את האש: לצפון ישראל נגמר הזמן

גורלם של תושבי הצפון תלוי במידה רבה בגורמים גלובליים עתירי כוח, אינטרסים וממון. חייהם של ילדי מטולה, משגב עם, מרגליות ושתולה מושפעים ממה שמתרחש במצרי הורמוז, ממה שיאמר המנהיג העליון בטהרן, ממה שיצייץ או יאמר נשיא ארה"ב מדי כמה שעות, וכמובן מהחלטות ממשלת ישראל וצה"ל, שחייבים להגן על ביטחונם.

צה"ל עושה כל שביכולתו כדי להגן על תושבי הצפון, וזו כיום משימתו המרכזית בגזרה. לשם כך מכוסים ריכוזי לוחמים ברשתות דייגים כדי להתגונן מפני רחפנים המונחים באמצעות סיבים אופטיים. עד כה הופעלו רחפנים אלה בעיקר בשעות היום, אך אם חיזבאללה יצייד אותם במצלמות תרמיות, הם יוכלו לפעול גם בלילה.

הרחפנים המונחים בסיבים אופטיים כבר גבו קורבנות בקרב חיילי צה"ל. ראשי רשויות ותושבים בצפון מתארים מציאות בלתי נסבלת, המסכנת חיים, פרנסה ועתיד של ילדים. הפסקת האש הפכה למלחמת הפסקת אש.

זה הזמן לומר: DON'T.

זהו תפקידו של ראש ממשלת ישראל להבהיר לנשיא ארה"ב כי יש להפריד בין המשא ומתן להסכם עם איראן לבין ההסדר בלבנון. "יש לי עשרות אלפי תושבים שחייהם וחיי ילדיהם אינם חיים", צריך בנימין נתניהו לומר לדונלד טראמפ. "הם סובלים יומם ולילה מנחת זרועו של חיזבאללה – לא רק מאז 7 באוקטובר, אלא למעשה במשך עשרות שנים של רקטות, טילים, כטב"מים, וכעת גם רחפני נפץ. בצה"ל מתקיימת כמעט מדי יום הלוויה של לוחם."

ראש הממשלה יכול לנסח את הדברים בפשטות: קיימות כיום רק שתי דרכים לפתרון בעיית לבנון.

הראשונה היא הפעלת לחץ צבאי משמעותי באמצעות תקיפות אוויריות נרחבות נגד מטרות אסטרטגיות בביירות – מוסדות שלטון, תשתיות אנרגיה ומים ומוקדי כוח לאומיים. לא בצור, לא בבקעה ולא ברובע הדאחייה, אלא בלב ביירות, בירת לבנון, ששלומה חשוב למנהיגים רבים באירופה. אפשרות זו, לטענת ישראל, נחסמת כיום בשל התנגדות אמריקנית.

האפשרות השנייה היא משא ומתן מדיני רציני וישיר בין ישראל ללבנון. לא פגישות שגרירים אחת לשבועיים, אלא מפגש מנהיגים בבית הלבן, במשרד הסגלגל, שלא יסתיים עד שיושג בסיס להסדר בין שתי המדינות השכנות.

אלא שגם אפשרות זו חייבת להישען על מנגנון מדיני אזורי ובינלאומי. ממשלת לבנון וצבאה אינם מסוגלים לבדם לפרק את חיזבאללה. האתגר אינו רק פירוק נשקו, אלא ניטרול כוחו כארגון צבאי ומדיני עצמאי – כפי שהיעד בעזה אינו רק פירוק חמאס מנשקו, אלא סיום שלטונו הצבאי.

מהלך כזה לא יתאפשר ללא שיתוף פעולה אזורי ובינלאומי. השותפות הטבעיות הן סעודיה ומדינות הסכמי אברהם, הרואות באיראן יריבה אסטרטגית. איראן תקפה בעבר מטרות בסעודיה ובאיחוד האמירויות, והאינטרס של מדינות אלו הוא שמירה על יציבות האזור ועל חופש השיט במצרי הורמוז.

שום מדינה המייצאת נפט אינה מעוניינת בזינוק חד במחירי האנרגיה בעולם. בסיוע ובגיבוי של קואליציה אזורית כזו ניתן יהיה להקים כוח בינלאומי בעל סמכויות ממשיות, שיפעל נגד חיזבאללה בדרום לבנון. במקביל יש לחזק את צבא לבנון ולהפוך אותו לצבא אפקטיבי ובעל יכולות מבצעיות משמעותיות.

לנשיא ארה"ב שורה ארוכה של מוקדי עניין בעולם – מקובה וגרינלנד, דרך נאט"ו ורוסיה ועד הורמוז, באב אל-מנדב וגיברלטר. כולם חשובים. קשה יותר להסביר לו כיצד נראים החיים במטולה או בקריית שמונה.

השבוע תקפה ארה"ב מטרות בדרום איראן למרות הפסקת האש. אין סיבה שישראל לא תפעל נגד חיזבאללה כאשר הארגון ממשיך לאיים על תושביה גם בתקופת הפסקת אש.

טראמפ ונתניהו מחויבים להצהרותיהם. טראמפ חוזר ואומר שלא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. נתניהו מצהיר שלא יאפשר את התעצמות חיזבאללה. אלא שלמרבה הצער, ארגון הטרור הצליח להפתיע גם את צבא מטוסי החמקן באמצעות רחפן פשוט המחובר לסיב אופטי קטלני.

בסכסוך המזרח־תיכוני, שנמשך עוד לפני הקמת מדינת ישראל, כולם משלמים מחיר. איראן ספגה פגיעות קשות, מדעני גרעין בכירים חוסלו וכלכלתה מתקשה. חמאס וחיזבאללה איבדו אלפי פעילים ומנהיגים. עזה, רפיח וחאן יונס חרבו במידה רבה. לבנון משלמת מחיר כבד על פעילות חיזבאללה. הסחר העולמי נפגע, מחירי האנרגיה עולים, וגם הנהג האמריקני בתחנת הדלק מרגיש זאת בכיסו. ישראל, מצדה, ממשיכה להילחם על ביטחונה מאז הקמתה.

ייתכן שהמוצא טמון דווקא בחזון שנשמע כיום דמיוני: נשיא ארה"ב ינסה לקדם הסכמים בין מדינות יריבות ואויבות, ולהניע תהליך אזורי של הידברות והסדרים. בעבר כבר התרחשו במזרח התיכון מהלכים שנראו בלתי אפשריים עד שהפכו למציאות.

אם יצליח נשיא ארה"ב להציג אפילו ראשית דרך חדשה כזו, שתוביל להסכמים ולהפחתת עימותים באזור, הוא יוכל בהחלט להיחשב מועמד ראוי לפרס נובל לשלום.