פרשנות | כך בונה ישראל את הריבונות הדיגיטלית שלה בעידן ה-AI

בעוד שוק ההייטק העולמי מתעורר כמעט בכל בוקר לטרנד חדש בעולמות הבינה המלאכותית, המלחמה בישראל הפכה את המושג "ריבונות נתונים" (Data Sovereignty) ממונח טכנולוגי לצורך קיומי. 

בימים שבהם המדינה נמצאת תחת איום של טילים על תשתיות קריטיות, לצד תרחישי עלטה, מתרחש מתחת לפני השטח תהליך עמוק ואסטרטגי של בניית תשתיות ענן לאומיות. המטרה ברורה, היא אינה רק קידמה טכנולוגית, אלא הבטחת הרציפות התפקודית של המדינה בעשורים הבאים, החל מהקמת מרכזי נתונים (דאטה סנטרים) חסיני פגיעות ועד איחוד נתוני התכנון הלאומיים.

אירועי השבתת תשתיות ענן במדינות שונות בשנה האחרונה מהווים תמרור אזהרה לכל ארגון בישראל. הם מדגישים את הפער בין תפיסת הענן כפתרון עמיד מטבעו לבין המציאות האסטרטגית המכתיבה ריכוזיות אזורית, תלות בתשתיות פיזיות ושבריריות של שרשרת האספקה, שעלולים יחד להוביל להשבתות רחבות היקף.

עצמאות המקדמת יעילות
צורך שהתחדד בשנים האחרונות הוא הצורך בענן ריבוני (Sovereign Cloud). מדינת ישראל לומדת כי אי אפשר להסתמך על תפיסה של עננים ציבוריים הפרוסים במדינות זרות, או בבעלות של חברות זרות הכפופות לחוק במדינתן בלבד, שכן אלו עלולים להפוך ללא-זמינים. ענן הוא פלטפורמה עוצוחמתית, אך עבור מדינה תחת איום הלקח ברור, עלינו להבטיח את עתיד המידע על אדמתנו באמצעות מרכזי נתונים ותשתיות ענן היברידיות. 

המעבר לארכיטקטורות המשלבות ענן ציבורי לצד מופעים מקומיים ומאובטחים (ענן היברידי המשלב Confidential computing) והטמעת פתרונות לגישה מאובטחת מרחוק אינם מותרות, אלא תנאי להבטחת השירות והרציפות התפקודית בעתות חירום. זאת על מנת למנוע מצב שבו שירותים חיוניים נסגרים משיקולים מדינתיים, אתיים או מסחריים של ספקים חיצוניים. לצד זה עולה הצורך בקונסולידציה של מידע בסביבות מאובטחות ומבוקרות על ידי הממשלה ויחידות הסייבר שלה.

פרויקטים שנעשו במגזר האזרחי, כגון "אגמא דאטה" שהוקם עבור מנהל התכנון, מדגימים כיצד איחוד נתונים שהיו מפוזרים בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות למאגר אחד, מאפשר לקצר תהליכים לאומיים המחייבים חודשים רבים לימים ספורים. שינוי זה מתכתב עם המגמה הרחבה שראינו ב-2025 ותלווה אותנו בשנים הקרובות, כאשר ביג דאטה והבינה המלאכותית חדלו מלהיות כלי ניסיוני והפכו לכלי עבודה אסטרטגי. על אף אתגרי התקציב, ארגונים מבינים כיום שהערך האמיתי טמון בבניית תשתית רובוסטית, המשלבת ענן ציבורי המנגיש את הידע הארגוני בצורה חכמה ומאובטחת. היכולת להפוך נתונים "בדידים ומפוזרים" למשאב תפעולי נגיש, היא שתקבע מי יצליח להוביל בעשור הקרוב.

פרויקטים מסוג זה, המבוססים על שילוב בין תשתיות ענן מתקדמות לביג דאטה, מהווים את ה"דלק" שעליו ירוצו מודלי ה-AI הגנריים והלאומיים. הצעד הנכון הוא הובלה של תהליכים דומים, הכוללים תכנון והקמה של חוות שרתים מותאמות ל-AI ותשתיות לאומיות, תוך הבנה שמרכז נתונים (דאטה סנטר) אינו סתם חלל ריק, אלא תשתית מורכבת הדורשת אוטומציה וניהול חכם.

מה עדיין מעכב אותנו?
למרות ההתקדמות ותנופת הפיתוח, הדרך אינה חפה מקשיים. הסיבה העיקרית לכך היא מגבלות תקציב המדינה ורגולציה מורכבת שחייבת להדביק את הקצב. דבר נוסף שמהווה אתגר בפרויקטים הללו הוא הצורך באישור אבטחתי ורגולטורי בפתרונות Confidential Computing המאפשרים לעשות שימוש במידע רגיש באופן מאובטח בתשתיות ענן ציבוריות והיברידיות, לצד השימוש במידע הפחות רגיש (מה שאנחנו קוראים לו ״חיים בצוותא״).

בהקשר של AI, ישראל חייבת להמשיך להשקיע בתשתיות לאומיות כדי להישאר בתנופה. עם התפתחות מודלי שפה לאומיים, המטרה היא להוביל בשפה וביישומי עומק, כפי שמתבצע היום בתחומי הרפואה, המחקר והתשתיות הלאומיות. הקמת מנהלת ה-AI הלאומית היא צעד חשוב מאוד בכיוון הנכון, אך הצלחתה תלויה ביכולת לממש אסטרטגיה מול כלל הוורטיקלים המחכים לבשורה (ממשל זמין, חינוך, בריאות, תחבורה, חקלאות, ביטחון ועוד), הכרה בחוות AI כנכס לאומי והנגשת משאבי ה-AI לגופי מחקר מצד אחד ולציבור מצד שני, על מנת למנוע יצירת אי-שוויון דיגיטלי במדינת ישראל.

הכותב הוא אנטולי קושניר, CTO וראש חטיבת מגזר ציבורי וביטחוני ב-Commit.