הכלים הבלתי מאוישים הופכים לפלטפורמות שיגור ניידות

המלחמה באוקראינה ממשיכה לדחוף את עולם הכלים הבלתי מאוישים לשלב חדש. אם בעבר כטב״ם, רחפן או כלי שיט רובוטי נתפסו לרוב כאמצעי חד־משימתי, למשל, לתצפית, איסוף מודיעין, תקיפה, הטעיה או התאבדות, כיום מתפתחת תפיסה רחבה יותר: כלי בלתי מאויש אחד משמש כ"נושא" של מערכות בלתי מאוישות אחרות. 

במילים פשוטות, הרחפן כבר לא בהכרח ממריא מהקרקע, והכלי הבלתי מאויש לא בהכרח פועל לבדו. הוא עשוי להיות משוגר מכלי שיט רובוטי, מרכב קרקעי בלתי מאויש, או מפלטפורמה אחרת שנמצאת קרוב יותר לזירת הפעולה.

פלטפורמות רב־פעמיות

דוגמה בולטת לכך מגיעה מהים השחור. לפי אתר Oboronka, יחידת 412 Nemesis האוקראינית הצליחה ליירט כטב״ם רוסי מדגם שאהד באמצעות רחפן מיירט ששוגר מכלי שיט בלתי מאויש. זהו אירוע משמעותי, המצביע על שינוי בתפקידם של כלי השיט הבלתי מאוישים: לא רק ככלי תקיפה מתאבדים נגד ספינות או תשתיות, אלא כפלטפורמות רב־פעמיות שיכולות לשאת חיישנים, מערכות תקשורת, מכולות שיגור ורחפנים מיירטים.

הצורך המבצעי ברור. רוסיה משתמשת בכטב״מי שאהד לתקיפות עומק נגד אוקראינה, ולעיתים הם נעים או ממתינים מעל מרחבים ימיים לפני תקיפה מרוכזת. יירוט מוקדם, לפני שהכטב״מים מתקרבים לערים ולנמלים, יכול להפחית את הלחץ ממערכי ההגנה האווירית היבשתיים. כדי לבצע יירוט כזה מהים, נדרש הרבה יותר מרחפן זריז: יש צורך במכ״מים, חיישנים, תקשורת מוגנת, שליטה מרחוק, יכולת להפעיל את המערכת בסביבה של לוחמה אלקטרונית, ובעיקר פלטפורמה שמסוגלת לשהות זמן רב בים.

לפי הדיווח, היירוט בוצע באמצעות רחפן STING של Wild Hornets. מפקד יחידת Nemesis תיאר את הפתרון כחלק מדור חדש של מיירטים, בעלי תקשורת מתקדמת ויכולת שיגור מרחוק. המשמעות היא שכלי השיט הבלתי מאויש הופך למעין נקודת הגנה אווירית קדמית: הוא יכול להימצא במקום שבו סוללה יבשתית אינה נמצאת, לזהות איום מוקדם יותר ולשגר אליו מיירט זול יחסית.

תקשורת לוויינית

גם ברוסיה מזהים את הפוטנציאל של "נושאות בלתי מאוישות". לפי DefenseMirror, מרכז התכנון הרוסי Svarog חשף את Svarog 1.0: כלי שיט בלתי מאויש שנועד לשאת רחפני תקיפה, לפעול בטווח מוצהר של עד 500 ק״מ ולהישלט באמצעות תקשורת לוויינית. הכלי עדיין מוצג בעיקר כמערכת ניסיונית, והפרטים על סוג הרחפנים, שיטת השיגור ורמת השרידות שלו מוגבלים, אך עצם הכיוון ברור: כלי שיט קטן ובלתי מאויש עשוי לשמש בעתיד כבסיס נייד לשיגור רחפנים, למשימות תקיפה, סיור או הטעיה.

מגמה זו אינה מוגבלת לים. התפתחות דומה מתרחשת גם ביבשה. דוגמה לכך היא Black Widow, כלי קרקעי בלתי מאויש אוקראיני שעליו דיווח Forbes, המיועד לשאת ולשגר שישה רחפני FPV. הרעיון פשוט אך משמעותי: במקום שהרחפנים ימריאו מאחור ויבזבזו טווח וזמן סוללה בדרך למטרה, הרובוט הקרקעי מקרב אותם לקו המגע ומשמש כ"ספינת אם" יבשתית. כך ניתן להאריך את טווח הפעולה האפקטיבי, לצמצם את חשיפתם של מפעילים אנושיים, ולשגר רחפנים מנקודה קדמית ומפתיעה יותר.

שדה הקרב הבלתי מאויש

מכאן עולה תמונה רחבה: שדה הקרב הבלתי מאויש עובר משימוש בכלים בודדים להפעלת מערכות משולבות. כלי שיט נושא מיירטים, רכב קרקעי נושא רחפני FPV, וכטב״ם אחד עשוי לשמש חיישן עבור אחר. היתרון אינו רק טכנולוגי, אלא גם כלכלי וטקטי: מערכות זולות יחסית יכולות להחליף חלק ממשימותיהם של מטוסים, ספינות או כוחות קרקעיים יקרים ומאוישים.

השורה התחתונה היא שהכלי הנשלט מרחוק של העתיד לא בהכרח יפעל לבדו. יותר ויותר, הוא יהיה חלק מרשת: כלי אחד מזהה, כלי שני מקרב, כלי שלישי משגר, והרביעי פוגע או מיירט. באוקראינה, מגמה זו כבר אינה תיאוריה, היא מתרחשת בזמן אמת בים, באוויר ועל הקרקע.