רשתות נגד רחפנים: משדה הקרב של אוקראינה – לצה"ל בלבנון

בשדות הקרב של מזרח אוקראינה, הנוף השתנה. מעל כבישים, גשרים ורחובות בערים חזיתיות כמו איזיום וקוסטיאנטיניבקה, נמתחות רשתות לבנות ענקיות. הן עשויות מניילון חזק, רשתות דיג או חומרים חקלאיים פשוטים, ויוצרות "מנהרות" או "גגות" מגנים. הרעיון פשוט: רחפני FPV רוסיים, שמתקרבים במהירות גבוהה, נתקעים במדחפים ברשת, מתרסקים או מתפוצצים מוקדם – רחוק מהמטרה.

התופעה הפכה למרכזית במלחמה. ממשלת אוקראינה, בהובלת שר ההגנה מיכאילו פדורוב, יצאה לתוכנית שאפתנית: כיסוי של כ-4,000 ק"מ של כבישים עד סוף 2026. עד אפריל 2026 כבר הותקנו מאות קילומטרים, בקצב של עשרות ק"מ ביום. הרשתות מצילות חיילים, כלי רכב ולוגיסטיקה, ומגנות גם על אזרחים. הן יעילות במיוחד נגד רחפנים מבוססי סיב אופטי, שקשה לשבש אותם אלקטרונית. עם זאת, הן אינן מושלמות: מפעילי רחפנים מיומנים יכולים למצוא חורים, או להשתמש בטקטיקות של "זוגות" וחומרי בעירה ששורפים את הרשת.

המודל האוקראיני הזה, שנולד מתוך דחיפות שדה הקרב, משפיע כעת גם על צה"ל. בצפון, מול איום רחפני הנפץ של חיזבאללה – במיוחד אלה מבוססי סיב אופטי – פיתח צה"ל מענה דומה. החטיבה הטכנולוגית ליבשה מובילה את המאמץ: עד כה נופקו לכוחות בלבנון כ-158 אלף מ"ר של רשתות תיל נגד רחפני נפץ. במקביל מתקדם רכש של כ-188 אלף מ"ר נוספים. היקף הרשתות שנרכשו עד כה שקול לשטח של כ-20 מגרשי כדורגל.

הרשתות מוצבות מעל עמדות, כלי רכב ועורקי תנועה, ומהוות חלק ממגוון פתרונות low-tech שצה"ל בוחן. לצדן נבדקים גדרות תיל מסתובבות בהשראה אוקראינית, רחפני יירוט חמושים ברשתות (כמו Iron Drone Raider) ופתרונות אלקטרוניים. הלוחמים בשטח, שנתקלים בעשרות רחפנים מדי יממה, מאלתרים גם בעצמם – לעיתים אף באמצעות רשתות דייג פשוטות.

השימוש ברשתות מסמל תפיסה חדשה בלוחמה מודרנית: שילוב בין טכנולוגיה מתקדמת לפתרונות פשוטים, זולים ומהירים. במלחמה שבה רחפן בעלות של כמה מאות דולרים יכול להשבית טנק או לפגוע בחיילים, הרשת הופכת ל"שריון". אוקראינה הוכיחה את יעילותו וצה"ל, שמתמודד עם איום דומה, מאמץ ומפתח את הרעיון בזמן אמת.

האתגר נמשך: שני הצדדים לומדים ומשפרים טקטיקות. אך ברור שרשתות התיל, שהיו פעם סמל של מלחמות עבר, הפכו לכלי מרכזי בשדה הקרב של המאה ה-21.