במקום שבו צריך אותי

ספרה של לקס, כפי שכתוב על העטיפה, הוא פסיפס של רעות וגבורה מ-7 באוקטובר 2023. בספר מביאה לקס כארבעה עשר סיפורי גבורה מהיום הנמהר בו נפתחה המלחמה. 

משהו מיוחד קיים בספר הזה מול ספרים אחרים על המלחמה. אולי כי נחשפתי אליו רק עכשיו, שנתיים וחצי אחרי המלחמה, אולי זה סגנון הכתיבה של לקס ואולי משהו אחר; מכל מקום, הספר מביא בצורה ייחודית מבחר לא גדול של סיפורי גבורה תוך התמקדות בממד האנושי של הגיבורים.

ממרחק הזמן עדיין קשה לעכל את שאירע לנו ועדיין הסיפורים של אבי יודקובסקי מתנדב מאיחוד הצלה, של מפקדת פלוגת הטנקים סרן קרני גז מגדוד קרקל של אלקנה פדרמן קב"ט מסיבת נובה ושל שפרה בוכריס ממג"ב מצמררים.

גם סיפור חייו ונפילתו של בנה נוה לקס לא נפקד וטוב שהכאב האישי לא מנע ממנה לכתוב גם על בנה. לקס גורמת לנו להרגיש את שחשו בזמן אמת הגיבורים שלא נולדו גיבורים אבל מצאו את העוז בתוכם לתפקד במצב משברי קיצוני.