פרשנות | מטרות ראויות, מדיניות שגויה: הסיפור של האנרגיה הסולארית בישראל

במאמר קודם הוצג הצורך הלאומי בהקמת תחנות כוח לייצור חשמל מאנרגיית השמש בבסיסי צה"ל ובמפעלים ביטחוניים, במתכונת של דו־שימוש. במסגרת זו, שטחי ההפרדה הנרחבים הנדרשים סביב בונקרים של חומרים נפיצים יכולים לשמש גם להקמת מתקנים סולאריים, הכוללים מערכות פוטו־וולטאיות לייצור חשמל לצד מתקני אגירה.

ואולם, מתברר כי למרות הציפייה לתמיכת המשרד להגנת הסביבה בקידום אנרגיה ידידותית לסביבה, נוקט המשרד במדיניות המתנגדת להקמת שדות סולאריים במחנות צה"ל ובמפעלים ביטחוניים. נימוקו המרכזי הוא כי שטחי ההפרדה הבטיחותיים סביב מצבורי נפיצים מוגדרים כ"שטחים פתוחים", ולפיכך התקנת מערכות סולאריות בהם אינה נחשבת דו־שימוש.

טענה זו מעוררת קושי מהותי. בסיסים צבאיים ומפעלים ביטחוניים אינם בגדר "שטחים פתוחים", אלא מתחמים סגורים ומוגנים, המוקפים גדרות וכבישי פטרול. לפיכך, ההתייחסות לשטחי ההפרדה שבתוכם כאל שטחים פתוחים אינה מתיישבת עם מאפייניהם בפועל.

בנוסף, המשרד להגנת הסביבה מעלה טענה משתמעת, ללא הצגת ביסוס מדעי, שלפיה שדות סולאריים פוגעים בחי ובצומח. ואולם, ניהול נכון של מתקנים אלה, ללא ריסוס וללא שימוש בהדברה כימית, עשוי למזער ואף למנוע פגיעה סביבתית. מן הראוי כי טענות מסוג זה ייתמכו בנתונים אמפיריים ובמחקרים מדעיים. כך למשל, יש לבחון האם אוכלוסיות של בעלי חיים, כדוגמת גרבילים בנגב, אכן נפגעות משהות בסביבה של שדה סולארי המנוהל באופן אקולוגי.

יתרה מכך, ייתכן כי שדות סולאריים אף מספקים תנאים משופרים לחלק מהמינים, באמצעות יצירת צל ומחסה מפני טורפים. בהתאם לכך, ראוי למקד את הרגולציה בדרישות בעלות תרומה סביבתית ממשית, כגון הבטחת מעבר בעלי חיים דרך גדרות, במטרה למנוע קיטוע בתי גידול והיווצרות אוכלוסיות מבודדות.

בהקשר הרחב יותר, יש לזכור כי במסגרת ועידת פריז התחייבה ישראל להפחית פליטות גזי חממה. יעד זה מחייב מעבר לייצור חשמל ממקורות שאינם מבוססי שריפת דלקים פחמימניים. לנוכח זאת, מתעוררת השאלה האם מדיניות המשרד להגנת הסביבה אכן תואמת את היעדים הלאומיים, שכן נכון לעתה ייצור החשמל מאנרגיית השמש עדיין אינו עומד ביעדים שנקבעו.

קריאת השכמה

המשרד להגנת הסביבה אינו פועל דיו ליצירת ביטחון אנרגטי. בפועל, מדיניותו מקדמת המשך ייצור חשמל באמצעות שריפת דלקים פחמימניים, במקום לעודד ייצור חשמל ידידותי לסביבה מאנרגיית השמש. הפסקת מרבית אספקת הגז הטבעי במהלך מלחמת "שאגת הארי" צריכה לשמש קריאת השכמה ביחס לתלותה העמוקה של ישראל בגז טבעי, המגיע משלוש אסדות בלבד ומוזרם במערכת צינורות פגיעה.

במקרה של פגיעה במערכת אספקת הגז הטבעי, מדיניות המשרד להגנת הסביבה עלולה להוביל למחסור בחשמל ואף ל"תרחיש עלטה". לכך מצטרפת החלטת ממשלת ישראל לאפשר לחברות הגז למכור כמויות עתק של גז טבעי למדינות שכנות. יש להיערך לכך שמאגרי הגז הטבעי של ישראל עלולים להידלדל בתוך שנים לא רבות, ובעקבות זאת להחריף את משבר האנרגיה.

מעבר לכך, קיים חשש ממשי לפגיעה בתחנות כוח כתוצאה מפעילות עוינת, באופן שעלול לשתק חלק משמעותי מכושר ייצור החשמל. לכן, המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, המונעת הקמת שדות להפקת אנרגיה סולארית במחנות צה"ל ובמפעלים ביטחוניים, עלולה לפגוע קשות בביטחון האנרגטי של מדינת ישראל ובתפקודם של מחנות צה"ל והמפעלים הביטחוניים בשעת חירום.

משמעות נוספת של מדיניות זו היא שבשל הגידול המהיר בצריכת החשמל, ישראל עלולה להידרש לחזור ולהפעיל תחנות כוח מזהמות המופעלות בפחם ובסולר — באופן תדיר ואף קבוע. מצב דומה התרחש לאחרונה במדינות רבות בעולם בעקבות הפחתת יצוא הגז הטבעי בשל חסימת מצרי הורמוז.

בנסיבות כאלה, המשרד להגנת הסביבה ייאלץ להמשיך ולאשר אחסון של אפר פחם מרחף. כך, באופן אבסורדי, דווקא המשרד האמון על הגנת הסביבה עלול להיות אחד הגורמים הפוגעים בה ביותר, וגם בבריאותם של התושבים המתגוררים בקרבת תחנות כוח המופעלות בפחם ובסולר.

המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, המחבלת בהקמת שדות סולאריים במחנות צה"ל ובמפעלים ביטחוניים, שגויה מיסודה. נראה כי ישנו כשל בהבנת תפקידו של המשרד — לקדם הגנה על הסביבה ולא לפעול בניגוד לכך.

לפיכך, מוטלת על השרה להגנת הסביבה, גב' עידית סילמן, ועל הנהלת המשרד להגנת הסביבה האחריות להתוות מדיניות נכונה יותר: מדיניות שתבטיח ביטחון אנרגטי, תפחית זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, ותסייע לעמוד ביעדי הממשלה להפקת אנרגיה באופן ידידותי לסביבה.

תגובת עמותת שומרי הבית
יוני ספיר, יו"ר עמותת שומרי הבית העוסקת במדיניות אנרגיה ואקלים, מסכים עם ההמלצה להקמה של תחנות כוח פוטו-וולטאיות בדו-שימוש עם שטחי הפרדה בטיחותית בבסיסים צבאיים ובמפעלים ביטחוניים. ביחס להתנגדות המשרד להגנת הסביבה להקמת שדות סולאריים בשטחי צה"ל ובמפעלי התעשייה הביטחונית, הוא ציין כי העמדה הזו היא עצובה, מטופשת ומנוגדת להיגיון של גורם שמבקש למצות את פוטנציאל הדו-שימוש לצורך קידום אנרגיה מתחדשת בישראל.

יוני ספיר גם הוסיף כי יש לקדם חקיקה שתאפשר הקמת מיקרו-גרידים — רשתות חשמל זעירות שמספקות לעצמן את צרכיהן באופן מלא או חלקי. בנוסף, יש להאיץ מו"פ לקידום מקורות ייצור נקיים נוספים עבור מדינת ישראל, כגון גיאותרמי עמוק, רוח בים העמוק, תחליפי דלקים לתעופה (SAF), מימן ירוק לשימושים תעשייתיים ולתחבורה כבדה, פרויקטי השבת אנרגיה מפסולת, וכן לעקוב מקרוב אחר התפתחות הדורות החדשים של תחנות כוח גרעיניות זעירות. 

כל אלו יחד, לצד חשמל אגרו-וולטאי, דו-שימוש ואגירה בהיקף ניכר, יאפשרו לישראל עצמאות אנרגטית, ביטחון אנרגטי, חוסן אנרגטי ואף הפחתה בתעריפי החשמל.

תגובת המשרד להגנת הסביבה
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי המשרד להגנת הסביבה פועל למעבר למשק דל פחמן בישראל, בין היתר באמצעות קידום ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, תוך איזון שיקולים סביבתיים נוספים לטובת הציבור והסביבה. בשל הצפיפות בישראל, הערכיות והחשיבות הגבוהה של השטחים הפתוחים, ועל בסיס ניתוח שביצע המשרד להספק הפוטנציאלי להקמה בדו-שימוש בשטחים מבונים, המדיניות הממשלתית והתכנונית מכוונת להעדפת הקמה בדו-שימוש בשטחים מבונים.

כך, משרדי הממשלה עוסקים רבות בהסרת חסמים, עידוד ותמרוץ להקמת מתקנים סולריים על בניינים, משטחים וגגות מסוגים שונים. ההצעה לאפשר הקמת פאנלים סולריים על הקרקע בשטחי הפרדה בטיחותית ממקורות סיכון נפיצים משמעותה הקמת סולארי קרקעי לכל דבר ועניין. שטח ההפרדה משמש כשטח פתוח עבור החי והצומח, ואין מדובר בדו-שימוש.

המשרד מברך על יוזמות ומעורבות בתחום הגדלת פעילות האנרגיה המתחדשת, ומזכיר כי במדיניות ציבורית יש לפעול באחריות ותוך בחינת מכלול ההשפעות והסיכונים, לקבלת התוצאה המיטבית.

המחבר הוא מהנדס יועץ בנושאי בטיחות וחומרים מסוכנים, ומכין חומרי הדרכה וחוות דעת מומחה עבור הליכים משפטיים.

גילוי נאות: מחבר המאמר מייעץ לגורמים שונים בנושאים הקשורים לחומרים מסוכנים, ובהם גם חומרי נפץ.