סוף לעידן האכיפה האוטומטית? נאסר על רשויות מקומיות להשתמש במצלמות LPR לדו"חות חניה

פסק דין חדש והבהרה חריפה של הרשות להגנת הפרטיות קובעים: ללא הסמכה מפורשת בחקיקה, השימוש בטכנולוגיית זיהוי לוחיות רישוי לצורך מתן קנסות חניה מהווה פגיעה אסורה בפרטיות ועשוי לגרור תביעות פיצויים נגד העיריות

סוף לעידן האכיפה האוטומטית? נאסר על רשויות מקומיות להשתמש במצלמות LPR לדו"חות חניה

Grok

על פי הודעה רשמית שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות, חל איסור גורף על רשויות מקומיות לעשות שימוש במצלמות המבוססות על טכנולוגיית זיהוי לוחיות רישוי (LPR) לצורכי אכיפת עבירות חניה. 

ההנחיה המעודכנת מגיעה בעקבות פסק דין תקדימי שניתן בדצמבר 2025 בבית המשפט המחוזי בעניין "סייפר פלייס נגד עיריית רמת גן", שם אימץ בית המשפט את עמדת המדינה וקבע כי פגיעה כה משמעותית בפרטיות האזרח מחייבת הסמכה חוקית ברורה שאינה קיימת כיום.

הסוגיה המשפטית שעמדה במרכז הדיון נוגעת לעוצמת הטכנולוגיה המדוברת. מצלמות LPR אינן מסתפקות בתיעוד חזותי רגיל, אלא מסוגלות לזהות באופן אוטומטי מספרי רישוי, לאגור אותם במאגרי מידע ולהשוותם לנתונים אחרים שבידי הרשות. 

המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, שחוות דעתה עמדה בבסיס ההחלטה, הדגישה כי המערכות הללו מאפשרות עיבוד נתונים אוטומטי בהיקף משמעותי, מה שמאפשר להסיק מסקנות לא רק על מיקומו של הרכב, אלא על תנועותיו ופועלו של האדם הפרטי בכל רגע נתון.

מבחינה משפטית, הרשות להגנת הפרטיות מבהירה כי בהיעדר חוק המסמיך את העיריות להפעיל אמצעים אלו, השימוש בהם מהווה עבירה על חוק הגנת הפרטיות. מדובר בפגיעה אסורה שמעבר להיותה עבירה מנהלית, היא מהווה גם עוולה אזרחית. 

המשמעות עבור ציבור הנהגים היא דרמטית: אזרח שצולם ונקנס באמצעות מערכת כזו עשוי להיות זכאי לפיצוי נזיקי מהרשות המקומית, לעיתים אף ללא צורך בהוכחת נזק ממשי, כפי שמאפשר סעיף 29א לחוק.

בנוסף להיבט הפיצויים, הרשות מציינת כי השימוש במצלמות אלו עלול להיחשב כעיבוד מידע אישי שנאסף בניגוד לדין, פעולה האסורה על פי חוק. הרשות להגנת הפרטיות כבר הודיעה כי היא בוחנת את הפעלת סמכויות האכיפה המוקנות לה נגד רשויות שימשיכו להפר את ההנחיות. 

עם זאת, חשוב להדגיש כי האיסור הנוכחי מתמקד באכיפת חניה; בכל הנוגע לשימושים אחרים במצלמות LPR על ידי רשויות מקומיות, אלו ייבחנו בהתאם לחוות דעת ספציפיות של הייעוץ המשפטי לממשלה.

לסיכום, פסק הדין והבהרת הרשות מציבים תמרור עצור בפני רשויות מקומיות שביקשו לייעל את הליכי הגבייה והאכיפה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, אך עשו זאת על חשבון זכויות היסוד של התושבים. כעת, נטל ההוכחה והצורך בחקיקה ראשית מונחים לפתחם של מקבלי ההחלטות, בעוד הציבור מקבל הגנה משמעותית מפני מעקב אוטומטי במרחב הציבורי.