פרשנות | התת־קרקע כאתגר אסטרטגי: מהישרדות אויב לעליונות ישראלית

בעשור האחרון, וביתר שאת במלחמה הרב-זירתית הממושכת שבה אנו מצויים, אנו עדים לשינוי מהותי באופיו של שדה הקרב. אם בעבר נתפס התת-קרקע כמכשול טקטי – מעין “מטרד” הנדסי שיש לעקוף או לטהר באופן נקודתי – הרי שהמציאות המבצעית בעזה, בלבנון ומול איראן מוכיחה אחרת: התת-קרקע הוא בעיה אסטרטגית מרכזית. הוא המרכיב המאפשר ליריב נחות מבחינה טכנולוגית לאזן את העליונות האווירית והמודיעינית של המערב, ולהבטיח את הישרדותו המדינית והצבאית לאורך זמן.

הישרדות מול תמרון: מקרי הבוחן של חמאס וחיזבאללה
המלחמה ברצועת עזה סיפקה את ההוכחה הניצחת לכך שעליונות טקטית מוחלטת אינה מבטיחה הכרעה מהירה כאשר האויב מושרש במעמקים. צה”ל הפגין תמרון מאסיבי ועוצמתי שבו לא נרשם ולו קרב אחד שבו חמאס גבר על כוחות היבשה; ועם זאת, חמאס הצליח לשמר את שרידותו לאורך זמן. התת-קרקע העניק לארגון “מרחב נשימה” אסטרטגי, שבו המסה הקריטית של כוחו נותרה חסינה לאש מהאוויר ולתמרון המסורתי על פני השטח.

בדומה לכך, בדרום לבנון נתקלו כוחות צה”ל בתשתיות תת-קרקעיות מסועפות המכילות מאגרי אמצעי לחימה מוכנים לשימוש. למרות המלחמות הממושכות של צה”ל מול חיזבאללה בעבר, והעליונות האווירית שהופגנה במבצעים מעוררי השראה – חיזבאללה שורד. מתוך שרידות זו הוא מייצר איום על מדינת לבנון, שאינה מסוגלת לפרקו מנשקו; פירוק המחייב, בהגדרה, את השמדת כל האתרים התת-קרקעיים הללו.

המבצר האיראני: חסינות בעומק האדמה
בממד המדינתי, איראן הפכה את התת-קרקע לעמוד השדרה של חסינותה הלאומית. שלושה מרכיבי כוח מרכזיים הועתקו אל מתחת לפני הקרקע: אחסון אסטרטגי של טילים בליסטיים ששמר על יכולת שיגור למרות תקיפות ממושכות; מפקדות פו”ש המקנות חוסן שלטוני; ותכנית הגרעין המבוססת על מתקני העשרה וחומר מועשר בעומק המגן עליהם. למרות פגיעות קשות ביכולות הצבאיות, שייקח לאיראן שנים לשקם, היא שמרה על יציבותה האסטרטגית בזכות המעמקים.

שקיעת עידן “ההכרעה הקלה”: שובו של התמרון המותאם
כדי להבין את גודל השינוי, יש להביט על האבולוציה של בניין הכוח. בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, נדמה היה שתשלובת של מודיעין מדויק ואש עוצמתית מאפשרת את ההכרעה הקרקעית באופן קל הרבה יותר. האש אמנם מעולם לא השיגה הכרעה לבדה, אך היא הפכה את התמרון היבשתי למשימה פשוטה ומהירה יחסית.

בעידן הנוכחי, המודל הזה קרס. בשל התת-קרקע, תשלובת האש-מודיעין לבדה כמעט אינה מסייעת עוד להכרעה היבשתית. האויב פשוט “נעלם” מהמרחב המותקף וצץ מחדש ברגע שהאש פוסקת. ללא עליונות צבאית בתת-קרקע, כל שאר מרכיבי העליונות אינם מסוגלים להביא להכרעה ולניצחון.

מבעיה אסטרטגית ליתרון גלובלי
עם זאת, בתוך המציאות המורכבת הזו, צמחה לישראל נכסיות אסטרטגית ייחודית. לאחר שלוש שנים של לחימה אינטנסיבית וחסרת תקדים בממד התת-קרקעי, ישראל פיתחה יתרון יחסי שאין לו אח ורע בעולם המערבי:

קריסת הדיסקרטיות של האויב: למרות מאמצי האויב להסתתר במעמקים, המודיעין הישראלי הוכיח יכולת חדירה והבנה של רשתות אלו. האויב לא הצליח להחביא את עצמו באמת; השקיפות המודיעינית שישראל מייצרת בתת-קרקע היא מכפיל כוח שמשנה את משוואת השרידות של ארגוני הטרור ומדינות הסרבן.

פריצת דרך בחישה ולחימה: ישראל פיתחה יכולות חישה מתקדמות ויכולות לחימה ייעודיות בתוך התת-קרקע. ניסיון מבצעי זה הפך את צה”ל לצבא המנוסה ביותר בעולם בפירוק מערכים אלו בקרב פנים אל פנים ובאמצעות רובוטיקה.

אקוסיסטם של Defense-Tech: תחום הטכנולוגיה הביטחונית הישראלי חווה פריחה אדירה, בעיקר בכל הקשור לשימוש בנחילי רחפנים ואמצעים אוטונומיים המסוגלים לאתר, למפות ולנטרל תשתיות תת-קרקעיות מבלי לסכן חיי אדם. יתרון טכנולוגי זה הופך את ישראל למוקד ידע עולמי (Hub) עבור כל צבא מודרני המתמודד עם איומים דומים.

הנגזרות האופרטיביות ובניין הכוח
כדי לשמר ולמנף את הנכסיות הזו, עלינו להמשיך בשינוי דרמטי. מהפכת החישה: המשך פיתוח מודיעין מבוזר – מרחפנים טקטיים ועד לוויינים. יש להעמיק בתחום הפיזינט (PHYSINT) ובפוטנציאל של חישה קוונטית לזיהוי חללים במסה.

מניעה אסטרטגית: תכנון מלחמה שמונע מהאויב “לרדת” לתת-קרקע מבעוד מועד. תמרון קרקעי מותאם: חזרה לחשיבות התמרון כמרכיב בלעדי לטיפול בתשתית שהאש אינה מגיעה אליה. ישראל חייבת למסד את היכולת הזו באופן שמקטין את הרתיעה המובנית של כוחות היבשה מהממד התת-קרקעי.

לסיכום: ללא עליונות בתת-קרקע, הניצחון האסטרטגי יישאר חבוי מתחת לפני השטח. אך ישראל, דרך הניסיון המבצעי המר והטכנולוגיה הפורצת, הופכת את האתגר הזה להזדמנות אסטרטגית. הגיעה העת להבין שהכרעה לא מושגת רק “מלמעלה”, אלא מחייבת שליטה מוחלטת בנפח האדמה כולו – תחום שבו ישראל צועדת כיום בראש המחנה הגלובלי.

אלוף (מיל') תמיר הימן הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)