טכנולוגיה תחת אש: המערכת שנועדה לצמצם את תופעת הירי הדו-צדדי

מדינת ישראל מצויה במלחמה הארוכה בתולדותיה, המתנהלת במקביל במספר זירות: איראן, עזה, יהודה ושומרון ודרום לבנון. אופי הלחימה, המשלב תמרון בשטח בנוי וצפוף לצד פעילות חשאית, גלויה ומורכבת, מציב אתגר מתמשך לכוחות הפועלים בשטח. 

בתוך מציאות זו התרחשו מאות אירועי ירי דו-צדדי (דו"צ), שבהם נהרגו עשרות לוחמים ונפגעו רבים נוספים בשוגג. חלק מהאירועים הסתיימו ללא נפגעים, אך אחרים הותירו חותם כואב בקרב הלוחמים והמערכת כולה.

כך למשל, בפעילות מבצעית בשכם פעל כוח מיחידת דובדבן לצד כוח תצפית וחיפוי בתנאי חשיכה ובשטח בנוי מורכב. במהלך הפעילות זיהה כוח החיפוי דמויות חמושות ופתח לעברן באש מתוך הנחה שמדובר במחבלים מסתתרים; בדיעבד התברר כי היו אלה לוחמי היחידה. 

בנס הסתיים האירוע ללא נפגעים, והפעם המזל שיחק לטובתם. במקרה אחר "המזל" החליט לא להופיע: במהלך פעילות משולבת של שריון וצנחנים בעזה, זיהה כוח שריון דמויות חמושות במבנה וירה לעברן מספר פגזים. חמישה לוחמי צנחנים נהרגו ושבעה נפצעו.

אירועים אלה אינם חריגים. הם משקפים את מורכבות שדה הקרב המודרני שבו פועלים כוחות רבים בצפיפות, בתנאי ראות מוגבלת ותחת לחץ ומתח מבצעי גבוה.

שדה הקרב משתנה – והאתגר מתעצם
ירי דו-צדדי נובע לרוב משילוב של מספר גורמים: תנאי ראות קשים (לילה, עשן, מזג אוויר), עומס מידע, לחץ נפשי ומודעות מצבית חלקית. כל אלה, בצירוף חריגה או טעות אנוש וטכנולוגיה, יוצרים את התנאים לזיהוי שגוי של כוחותינו כאויב. שדה הקרב מתואר לא פעם כ"מרחב של אי-ודאות", והיכולת לצמצם אי-ודאות זו היא קריטית; עם זאת, ברור כי לא ניתן לבטלה לחלוטין, במיוחד בזירות שבהן כוחותינו והאויב פועלים באותו תא שטח.

המעבר ללחימה משולבת בין-זרועית, הכוללת חי"ר, שריון, הנדסה, אוויר וכוחות נוספים, מגביר את האפקטיביות המבצעית, אך מנגד מחדד את האתגר הטומן בחובו צורך בזיהוי מדויק ומהיר של כוחות ידידותיים בתוך סביבה רוויית איומים.

בעשור האחרון חלה קפיצה טכנולוגית משמעותית: מערכות שליטה ובקרה מתקדמות, אמצעי תצפית תרמיים, רחפנים ומערכות איסוף ותקיפה מהאוויר הפכו לסטנדרט, וזמינות האש גדלה משמעותית. לצד היתרונות המבצעיים הללו, נוצרה זירה רוויית חיישנים ואש זמינה, שבה כל טעות בזיהוי עלולה להוביל לתוצאה קטלנית.

אובדן היתרון במגבירי אור כוכבים: אמצעי ראיית לילה אינפרה-אדום (מגבירי אור כוכבים) הפכו זמינים ונפוצים כמעט בכל כיתה ומחלקה בחי"ר – כך למשל ערכות חד-עיני ודו-עיני (NVG) שבהן משתמש הלוחם בלחימת לילה. מנגד, טכנולוגיה זו הפכה לזמינה ונפוצה מאוד גם בידי האויב, ולכן שימוש באמצעי סימון (כגון פנס א"א) עלול לחשוף את הכוחות בסבירות גבוהה. שימוש בסמנים כאלה אינו מספק עוד מענה הולם במציאות הנוכחית, ואף עלול להפוך לאיום ממשי כאשר הכוח הופך לגלוי ומסומן עבור האויב.

זיהוי והבחנה בין כוחות בשטח אינם עוד רכיב תומך, אלא תנאי בסיסי למודעות מצבית ולבטיחות מבצעית. לוחמים הפועלים בלילה, בשטח אורבני צפוף או תחת אש, נדרשים לאמצעי זיהוי המאפשרים הבחנה והפרדה ברורה בין כוחותינו לאויב, ללא תלות בתקשורת רציפה. הפער בין מורכבות הזירה לבין היכולת לזהות באופן מיידי יוצר מרחב מסוכן שבו מתקבלות החלטות תחת תנאי אי-ודאות.

מערכות איתות תרמיות – "תהל" כמענה
בתוך מציאות מורכבת זו פותחו אמצעי זיהוי מתקדמים הפועלים במרחב התרמי. אמצעים אלו אינם מצויים בתפוצה רחבה בקרב האויב, ובוודאי שלא על גבי כוונות הנשק שלו, דבר המצמצם משמעותית את ההסתברות לזיהוי כוחותינו המפעילים את האמצעי. אחת המערכות שפותחו לצורך כך היא מערכת "תהל" (Hotaru), מבית חברת SpectralX הישראלית. מדובר ב"משואה" מולטי-ספקטרלית המותקנת על קסדת הלוחם ומאפשרת סימון ואיתות תרמי.

המערכת מבוססת על טכנולוגיית איתות תרמית רב-כיוונית (360 מעלות), המאפשרת לכוחות סיוע קרקעיים ואוויריים לזהות את מיקום הכוח המתמרן באמצעות אמצעי תצפית תרמיים. בכך היא מספקת שכבת ודאות נוספת בתהליך הזיהוי. למערכת שני יתרונות מרכזיים: קיצור זמן סגירת מעגל אש באמצעות זיהוי מהיר של כוחותינו, והפחתת הסיכון לירי דו-צדדי באמצעות הבחנה ברורה בין ידיד לאויב.

מערכת "תהל" פותחה עבור צה"ל לאחר זכייה במכרז לפני כארבע שנים, אך עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" והכניסה המהירה ללחימה, לא הושלמה הטמעתה בכוחות. רוב המערכות נותרו במחסנים בשל היעדר הדרכה ותורת לחימה (תו"ל) מסודרת.

מנגד, ביחידות עילית – בהן שלדג, 669 וימ"מ – נעשה בה שימוש מבצעי מוצלח. כך למשל, במבצע חילוץ ברפיח בפברואר 2024, שימשה המערכת לסימון כוחות לכלי טיס מחפים. היא אפשרה זיהוי מדויק בתנאי לחימה מורכבים, ואבטחת הכוח על ידי הכוחות המחפים תוך רמת ודאות גבוהה ביחס למיקומו של כל כוח בשטח הבנוי.

כיום מבינים במערכת הביטחון כי הטמעת אמצעי כזה אינה יכולה להתבצע תוך כדי לחימה בלבד. ההחלטה היא לשלבו כבר בשלבי ההכשרה בבתי הספר ובבא"חים, כך שהלוחמים יגיעו ליחידות כשהפעלת המערכת היא חלק בלתי נפרד מהתו"ל שלהם.

שדה קרב מורכב
הקישור המתבקש הוא שירי דו-צדדי הוא תוצר של שדה קרב מורכב, ולא רק של טעות אנוש. לצד שיפור תהליכים, משמעת ותורת לחימה, נדרש מענה טכנולוגי המצמצם אי-ודאות בזמן אמת. מערכות זיהוי וסימון המבוססות על מגבירי אור אינן פתרון ראוי לטווח הארוך, שכן הן עלולות לחשוף את כוחותינו. 

לעומת זאת, מערכות תרמיות מתקדמות כדוגמת "תהל", אף שאינן פתרון בלעדי, עשויות להפחית משמעותית את הסיכון, לשפר את המודעות המצבית ולהציל את חייהם של עשרות לוחמים. הצלת חייו של לוחם אחד שווה את עלות ההצטיידות באמצעי זה, ולכן נראה כי אין מקום לדילמה ביחס לצורך בהצטיידות נרחבת באמצעים תרמיים כאלו.

בסביבה שבה החלטות גורליות מתקבלות בשניות, כל מרכיב שמחדד את התמונה ומבדיל בין אויב לידיד עשוי להיות ההבדל בין פגיעה למניעתה.

אמיר חיימוביץ CMO בחברת Spectralx , אלוף משנה במילואים, לשעבר סגן מפקד יחידת מגלן