הקרב על שמי טוקיו: תחרות בין כטמ"מים מישראל ומטורקיה

על פי דיווח של האתר "Defense Blog", ממשלת יפן מקדמת צעד אסטרטגי משמעותי בבניין הכוח של צבא היבשה, הכולל רכש מערכות כטמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק) מתקדמים למשימות הגנה אווירית ותקיפה. 

תקציב הביטחון לשנת 2026 כבר כולל הקצאה של כ-69.7 מיליון דולרים המיועדים לרכישת חמש מערכות כטמ"מים גדולים. מהלך זה מסמן את תחילתו של עידן חדש ביפן, בו המערכות הבלתי מאוישות יתפסו את מקומם של מסוקי התקיפה הוותיקים מסוג "אפאצ'י" ו"קוברה", שיצאו בהדרגה מהשירות בהתאם לתוכנית הפיתוח הצבאי שאושרה בטוקיו לפני כארבע שנים.

שני המועמדים המובילים בפרויקט מייצגים את חזית הטכנולוגיה העולמית בתחום: ה-Heron MK-2 מתוצרת התעשייה האווירית לישראל, וה-TB2S מתוצרת טורקיה. שתי המערכות מציעות יכולות לחימה אלקטרונית (ל"א) ותקיפה מובנות, המאפשרות הגנה על כוחות היבשה בטווחים מבצעיים ארוכים, לצד איסוף מודיעין בזמן אמת ומתן תמונת מצב זירתית רציפה למפקדים בשטח.

הכטמ"מ הישראלי, Heron MK-2, נחשב כעת למועמד המועדף בפרויקט. מדובר בכלי רב-עוצמה המצויד במנוע Rotax 915is בעל 141 כוחות סוס, המאפשר שהייה ממושכת במיוחד באוויר של עד 45 שעות ומהירות מרבית של 278 קמ"ש. יתרונו הבולט טמון במערכות התצפית המתקדמות שלו, המאפשרות כיסוי מרחבי רחב ממרחק בטוח, מבלי שהכלי ייאלץ לחדור למרחב אווירי עוין ומאוים. 

שיתוף הפעולה הישראלי-יפני כבר ניכר בשטח; ה"הרון" נצפה בטיסות מבחן מעל שדה התעופה שיאהמה, כאשר תאגיד "קווסאקי תעשיות כבדות" משמש כחברת הניהול המקומית של הכלי. לפי הודעת משרד ההגנה לביטאון "ג'יינס", בדיקות ההערכה המבצעיות של הכלי הושלמו במהלך שנת 2024.

מולו ניצב ה-TB2S הטורקי, גרסה משודרגת של הכטמ"מ המפורסם TB2. הדגם החדש כולל יכולות תקשורת לוויינית המאפשרות פעולה מעבר לאופק בטווחים ארוכים במיוחד. למרות נתוני טיסה צנועים יותר מהמתחרה הישראלי (שהייה של 27 שעות ומנוע 100 כ"ס), הוא מציע יכולת נשיאת חימוש מדויק במשקל של 150 ק"ג ומחירו האטרקטיבי – כחמישה מיליון דולר ליחידה – מהווה כמחצית ממחירו המשוער של ה"הרון".

לצד האופציות הזרות, יפן בוחנת גם מעורבות של התעשייה המקומית, דוגמת תאגיד "סוברו", העוסק בפיתוח מערכות אוטונומיות ותצפית. המעבר ממסוקי קרב מאוישים לכטמ"מים משקף הבנה עמוקה של משרד ההגנה היפני לגבי שינוי פני המערכה המודרנית, תוך התאמת היכולות המבצעיות לאיומים המשתנים בזירה היבשתית והימית כאחד.