פרשנות | סוף עידן האמון: הנתק הביטחוני בין ישראל לצרפת

לאחרונה הודיעו התעשיות הביטחוניות הישראליות על ביטול רכישות, שותפויות ועסקאות עם צרפת. בישראל התקבלה החלטה אסטרטגית: לא להשקיע עוד כספים ברכש ביטחוני מצרפת, אלא להפנות את המשאבים לתוצרת "כחול-לבן" ולרכש ממדינות המגלות ידידות כלפי ישראל. ניתן להניח שנשיא צרפת, עמנואל מקרון, לא ציפה למכה כזו.

הודעה זו אינה מגיעה בחלל ריק; יש לה נדבך צבאי ומדיני עמוק. היא מהווה תגובה לעוינות הצרפתית כלפי ישראל, שבאה לידי ביטוי בשורה של החלטות תמוהות בתערוכות ביטחוניות – חלקן בהובלת מקרון או בתמיכתו הישירה. נזכיר כי מקרון אף קרא לאו"ם להטיל אמברגו נשק על ישראל, צעד משמעותי במיוחד בהתחשב בכך שצרפת היא אחת מחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון והמדינה האירופית היחידה בה.

בתקופה האחרונה צפינו בצעדים חוזרים ונשנים של ממשל מקרון למנוע את השתתפות ישראל בתערוכות ביטחוניות מובילות בצרפת, כגון סלון הנשק "EUROSATORY", התערוכה הימית "EURONAVAL" והסלון האווירי בלה בורז'ה. למרות שישראל הצליחה להפוך את ההחלטות הללו בערכאות המשפט הצרפתיות בדקה התשעים, הנזק הדיפלומטי והכלכלי כבר היה בלתי נמנע.

שיקולים זרים

נראה כי שיקולים זרים חדרו להחלטותיו של מקרון. התירוץ הרשמי היה סירובה של צרפת לאפשר לישראל להציג מערכות נשק ששימשו אותה במערכה בעזה, אולם האמת מורכבת יותר. מאחורי הטיעון הדיפלומטי מסתתר אינטרס עסקי: החברות הישראליות והצרפתיות מתחרות על אותם מכרזים, ולרוב ידה של ישראל על העליונה. בדרך זו, צרפת מנסה לדחוק את ישראל מהזירה התעשייתית-ביטחונית של אירופה. בנוסף, מהלכים אלו נועדו לפייס את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בצרפת, כפי שאף הומלץ בדו"חות ממשלתיים רשמיים במדינה.

מערכת היחסים העכורה בין המדינות הולכת ומדרדרת כמעט מדי יום, עוד בטרם פרצה המערכה מול איראן ולבנון, וביתר שאת מאז החלה הלחימה בחזיתות אלו. על קצה המזלג, ניתן לציין את סירובה של צרפת לאשר מעבר מטוס אמריקאי הנושא תחמושת לישראל בשטחה האווירי. אירוע זה הוביל לביטול ביקורה בישראל של תת-שרת ההגנה הצרפתית, הנחשבת למקורבת למקרון.

מעורבותו של מקרון במלחמה בלבנון מתאפיינת בהתבטאויות חוזרות ונשנות נגד ישראל. הנשיא הצרפתי טען כי המלחמה של ישראל וארה"ב מול איראן אינה עומדת בסטנדרטים של החוק הבינלאומי, הזהיר את נתניהו מפני כניסה קרקעית ללבנון, ופועל עבור האינטרס הלבנוני בכל במה אפשרית (תוך הישענות על הקשרים ההיסטוריים והתרבותיים עתיקי היומין בין המדינות).

דרום לבנון

כאשר נודע על הסכם הפסקת האש עם איראן, מיהר מקרון לברך עליו, אך באותה נשימה דרש שגם לבנון תיכלל בו. צרפת העבירה מעטפת סיוע נדיבה לעקורים בדרום לבנון, ומקרון ניהל שיחות רבות עם הנהגת לבנון ועם ראש הממשלה נתניהו. הוא אף הגדיל לעשות והציע שצרפת תתווך בדיאלוג ישיר בין ישראל ללבנון בפריז.

עם זאת, מקרון נתקל ב"כתף קרה" מירושלים. ישראל מסרבת בתוקף לשילוב צרפת במשא ומתן, ומעדיפה את התיווך האמריקאי בוושינגטון. קשה להבין כיצד מקרון מצפה לשמש כמתווך כאשר הוא מתייצב שוב ושוב לצד לבנון ואינו פועל נגד חזבאללה – שורש הבעיה עבור לבנון וישראל כאחד. צרפת איבדה את הניטרליות שלה. בעבר נעזרה ישראל בצרפת בהסכמים מול לבנון, אך פרט להצהרות ריקות על פירוק חזבאללה, צרפת לא נקטה בשום צעד מעשי.

סביר להניח שמקרון לא ציפה לתגובה הישראלית החריפה. מבחינתו, נוכחותה של צרפת בשולחן המשא ומתן הייתה מובנת מאליה, אך המציאות החדשה מוכיחה לישראל ששותפות אסטרטגית דורשת יותר מאשר רק מילים יפות.

נכתב על ידי ד״ר מרים רוסמן, מומחית ליחסי ישראל צרפת וחברת פורום דבורה