פרשנות | המסדרון הודו–המפרץ–אירופה: לא חלופה לנפט מהמפרץ הפרסי, כן חלופה לתלות בנתיב אחד

מאז ה-28 בפברואר 2026, עם פתיחת המבצע האווירי האמריקאי-ישראלי נגד איראן, מצר הורמוז, שדרכו עוברים כ-25% מהסחר הימי העולמי בנפט ו-20% מהסחר העולמי בגז טבעי נוזלי (LNG), חסום למעשה. מוקשים איראניים, מתקפות כטב"מ על כלי שיט מסחריים, והטלת דמי מעבר בכפייה הפכו את השיט לסלקטיבי, לא עקיב, וחסר ודאות.  

על פי הערכות כ-730 כלי שיט תקועים במפרץ מבלי שנפתחת דרך מוצא. במקביל, ארה"ב הכריזה על מצור רשמי על נמלי איראן, בעוד שכוחותיה פועלים לסילוק מוקשים במרחב המצר. במציאות זו שמשבשת את הביטחון האנרגטי הגלובלי, המסדרון הכלכלי הודו–מזרח התיכון–אירופה (IMEC) שב לשיח האסטרטגי כנתיב חלופי אפשרי.  

האינסטינקט מובן, אך הוא נשען על הנחה שגויה שאינה מבחינה בין סוגי הסחורות, האינטרסים הגיאו-כלכליים באזור והשיקולים התשתיתיים. מצר הורמוז הוא בראש ובראשונה עורק אנרגיה עולמי, המשמש ציר מרכזי להובלת נפט גולמי, תזקיקים וגז טבעי נוזלי בהיקפים גדולים. הובלה ימית נותרת האמצעי היעיל והמעשי היחיד כיום המסוגל להתמודד עם היקפים אלה, ואין חלופה יבשתית שיכולה לשכפל אותה.  

IMEC, מנגד, נועד למטרה שונה לחלוטין: מדובר בפרויקט להקמת מסדרון מולטימודלי (ימי ויבשתי) המחבר בין הודו לאירופה דרך המפרץ, ישראל והים התיכון, באמצעות שילוב של נמלים, מסילות ברזל ותשתיות דיגיטליות. הוא מתוכנן בעיקר לתנועת מכולות ולחיזוק שרשראות אספקה תעשייתיות, ובטווח הארוך גם לתשתיות אנרגיה ירוקה ותשתיות דיגיטליות.  

לכן הוא עשוי לשמש ציר משלים לנתיבי הסחר הימיים עבור מכולות וסחורות תעשייתיות, אך אינו נותן מענה להובלת אנרגיה פוסילית בהיקפים גדולים. ההבחנה בין תפקידו של מצר הורמוז לבין הייעוד המתוכנן של IMEC מתחדדת כאשר בוחנים את הגיאוגרפיה הכלכלית שלהם.  

המצר משרת בראש ובראשונה את שווקי האנרגיה של אסיה, כאשר מרבית זרימות הנפט והגז ממנו מופנות לסין, הודו, יפן ודרום קוריאה. אמנם גם שווקים אחרים מושפעים, אך מרכז הכובד של התלות הגלובלית נמצא במזרח אסיה. IMEC, לעומת זאת, מכוון לחיבור בין הודו והמפרץ לאירופה.  

הוא אינו נותן מענה לתלותן של כלכלות אסיה במצר, וגם לא מספק למדינות המפרץ חלופה ריאלית לייצוא נפט בהיקפים גדולים, אלא פלטפורמה לגיוון כלכלי ולהרחבת יצוא אנרגיה מתחדשת. IMEC לא תוכנן להחליף את הורמוז, אלא ליצור יתירות אסטרטגית במערכת סחר גלובלית בין אסיה לאירופה, שנתיביה עומדים בפני איומים שונים:  

הציר הצפוני דרך רוסיה נחסם עם פרוץ המלחמה באוקראינה; הציר המרכזי מעוצב כמעט לחלוטין על ידי יוזמת החגורה והדרך הסינית – מסגרת חד-קוטבית שבה בייג'ינג קובעת את התנאים; והציר הדרומי דרך באב אל-מנדב וסואץ הפך בלתי יציב בשל מתקפות החות'ים.  

המתנגדים לפרויקט מצביעים על המכשולים הגיאופוליטיים, ביניהם נורמליזציה סעודית-ישראלית שטרם הושלמה, תשתיות שבשלבי תכנון בלבד, וחוסר היציבות הביטחונית האזורית שהקפיאה את מקטע ירדן-ישראל. אך טיעון שמכשולים אלה הופכים את IMEC לבלתי ישים מפספס את ההקשר הרחב: שלוש השנים האחרונות הוכיחו כי כמעט ואין נתיב סחר נטול סיכון – לא בים סוף, לא במפרץ הפרסי, ולא בים התיכון.  

השאלה אינה האם לקבל סיכון, אלא כיצד לפזר אותו, ובעיקר כיצד להימנע מריכוזיות מסוכנת שבה שחקן יחיד מסוגל להפעיל מנוף מכריע על הסחר העולמי. וכאן חשוב להזכיר את איראן: למרות מיקומה האסטרטגי, היא מודרת מרוב יוזמות להקמת מסדרונות סחר אזוריים, הן בשל סנקציות וחוסר אמון הנובעים מהתנהלותה, והן כחלק ממגמה רחבה יותר של מדינות האזור להימנע מתלות יתר בשחקן יחיד.  

יצירת מסדרונות חלופיים משקפת מגמה אזורית רחבה של בניית עמידות מערכתית והפחתת פגיעות – וזה מה שמניע גם את IMEC. IMEC לא יפתור את פגיעות שוק האנרגיה הגלובלי, אך בעולם של שיבושים מתמשכים, ערכו טמון ביצירת יתירות, בחיזוק קישוריות ובפיזור סיכונים.  

עבור ישראל, זו הזדמנות אסטרטגית ברורה שלא נכון להחמיץ: מיקומה מציב אותה כשער הים-תיכוני של המסדרון, ונמל חיפה יכול להפוך לצומת מרכזי המחבר בין כלכלות הודו והמפרץ לאירופה. בשילוב יכולות לוגיסטיות וטכנולוגיות, ישראל יכולה למלא תפקיד מרכזי ביישום – אם תדע למנף את המומנטום האזורי.  

אילונה דרוזדוב, מומחית לביטחון לאומי ואסטרטגיה ימית, פורום דבורה