פרשנות | ישראל חייבת לנצל את ההפוגה בקרבות לדיפלומטיה יזומה

הסכם הפסקת האש שעליו הודיע הנשיא טראמפ בתום ציפייה מורטת עצבים הוא הסכם 'טראמפי' מאוד. יש בו ואין בו. הוא מבטיח והוא מסתיר, מעלים או מתעלם, כשמילת המפתח היא "נראה מה יהיה".

בצניעות הנדרשת, הצעה לנשיא ולידידו ושותפו ראש הממשלה נתניהו: זו העת לדיפלומטיה. ישראל חייבת להיות שותפה בכל הדיונים, ההתייעצויות וההכנות למו"מ בפקיסטאן בעוד שבועיים. לא להמתין ל'מה יקרה בעוד שבועיים', אלא ליזום שיחות בדרגים הגבוהים ביותר בוושינגטון, במפרציות, בקהיר. חובה על נציגים ישראלים רשמיים לחזור ולהדגיש עוד אלף פעמים שההסכם שהשיג טראמפ איננו סוף 'השטן הגדול והשטן הקטן', שהמשטר בטהרן נותר על כנו, ויש סבורים שהוא קנאי וקיצוני מקודמו.

יש להדגיש שמצרי הורמוז פתוחים ומחירי נפט סבירים הם נושאים חשובים, אפילו הרי עולם, בעיקר לאיש העסקים והעסקות טראמפ. אבל בהסכם שהושג השבוע אין התייחסות רצינית לנושא תוכנית הגרעין האיראנית, מלבד ההתחייבות הלא-מחייבת השגרתית ש'לעולם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני'.

ישראל נלחמה בכישרון ובאומץ לב את המלחמה האווירית נגד איראן. המלחמה הוכיחה שחילות האוויר של מעצמת העל ארה"ב ושל ישראל הקטנה הם הטובים ביותר בעולם, ואין זו הגזמה. הדברים נאמרים בהתפעלות מפי קצינים וטייסים בכירים בסנטקום.

מותר לממשלת ישראל לדרוש תמורה. תמורה שאין חשובה ממנה היא ביטול תוכנית הגרעין של איראן. עדיין איננו יודעים מה גורל 450 ק"ג האורניום המועשר. הנושא הזה חייב לעמוד בראש סדר היום של השיחות. ארה"ב והמערב חייבים להבין ולהפנים את עומק הסכנה של נשק גרעיני בידי איראן.

אין זה דומה למצב במדינות גרעין אחרות כמו ארה"ב, רוסיה, צרפת ובריטניה, הודו, פקיסטאן וצפון קוריאה. שם אין שגרת שנים של איומי השמדה כמו בין טהרן לירושלים – מסלול איום רצחני וקטלני, לא בהיחבא אלא בגלוי ובקול גדול – להשמיד את מדינת ישראל. הסכנה והאיום חמורים גם אם חלילה יהיה בידי איראן מטען נפץ גרעיני והם לא ישתמשו בו. זה אמצעי סחיטה בלתי נסבל.

הזירה הלבנונית 

ועוד במסלול הדיפלומטיה, לבנון. ישראל הודיעה השבוע שהפסקת האש אינה חלה על לבנון. זו בשורה קשה לתושבי הצפון, ומיותר לתאר את מנת סבלם אחרי שנים, חודשים וימים אלו ממש של תקיפות חיזבאללה.

בביירות יש מנהיגים שמשמיעים מוזיקה חדשה, צלילים שלא שמענו כמותם, כולל הנשיא מישל עאון. מדברים על נכונות לנהל שיחות עם ישראל. אסור להחמיץ הזדמנות כזו. חובה על ישראל לנסות בכל הדרגים והמתווכים – מארה"ב וצרפת ואחרים. חיזבאללה של היום איננו חיזבאללה שלפני המלחמה. צמרת מנהיגיו חוסלה, אך הארגון פועל, מטווח, יורה, משגר כטב"מים ומפעיל נשק נ"ט. שאלו את תושבי הצפון ואת לוחמי צה"ל.

יש דרכים רבות להביס את חיזבאללה: לפנות את תושבי צור, להחזיק בדרום לבנון בסיסי לחימה, להרוס את כל בתי הכפרים בדרום הלבנוני, להתוות רצועת ביטחון כזו או אחרת, להגיע עם צה"ל עד הליטני, אולי עד האוואלי. ואולי יש עוד שיטה שלא נוסתה – להתחיל לדבר, ליזום פגישות עם נציגים לבנוניים שמוכנים לנהל מו"מ עם ישראל ומכירים בשכנה מדרום.

יש דרישה, בעיקר של תושבים בצפון, לא להפסיק את הלחימה נגד חיזבאללה. דרישה מובנת וטבעית של מי שסובלים שנים מארגון הטרור הצפוני. מאידך, רבים סבורים שאין דרך לחסל עד כלות ארגון של אלפי חברים חמושים שיש לו מהלכים פוליטיים בתוך המשטר והפרלמנט של לבנון.

אלא שחיזבאללה הוכה קשות במלחמה, מנהיגיו חוסלו, נותק הקשר היבשתי והאווירי בין טהרן לביירות לאספקת נשק ותחמושת בכמויות עצומות. חיזבאללה נחלש אך ממשיך לבעוט.

ייתכן שיש לנסות סיכוי לפתרון דו-ערוצי: להמשיך לכתוש את חיזבאללה, מפקדיו ומעוזיו, ובמקביל לפתוח ערוץ שיחות עם ממשלת לבנון תוך גיוס מתווכים בעלי עניין דוגמת ארה"ב וצרפת. אלו יכולים לחזק, לצייד ולאמן את צבא לבנון כדי שיהיה צבא אמיתי שמגן על ארצו. וגם להקים כוח בינלאומי. לא בדמות יוניפי"ל של האו"ם, אלא כוח צבאי אמיתי בעל סמכויות ויכולות, שישמש חיץ בין צה"ל לבין חיזבאללה.

מדובר במאמץ משותף שיכול להימשך שנים, במטרה להחליש ארגון טרור. בדומה למה שעשו ארה"ב ובעלות בריתה לאל-קאעידה ודאעש. מאמץ גדול, אך כדאי להתחיל.