פרשנות | המלחמה עם איראן חשפה את האמת: בלי AI, הערים שלנו עיוורות

הסבב מול איראן ביוני האחרון היה אמור להיות תמרור האזהרה הסופי. כבר אז ראינו את הפוטנציאל לנזק אסטרטגי במרכזי האוכלוסייה. כעת, כשישראל נמצאת בסבב נוסף מול איראן, המציאות טופחת על פנינו: עיר שאינה רותמת בינה מלאכותית (AI) לניהול מצבי קיצון מזניחה את העורף בתוך כאוס שניתן למנוע.

הבעיה היא שבישראל המושג “עיר חכמה” עדיין תקוע בתפיסות של שיפור חזות העיר או חיסכון כלכלי בחשמל ובתאורה. בשעת מלחמה הפער התודעתי הזה עלול לעלות בחיי אדם. עיר חכמה באמת היא מרקם אורגני אחד, שבו התשתיות אינן רק חוסכות כסף, אלא גם מייצרות חוסן שמאפשר לעיר להמשיך לתפקד תחת אש כבדה או בעת קריסת מערכות.

המעבר מניהול תגובתי לניהול פרואקטיבי

הלקח המרכזי מהחודשים האחרונים הוא הצורך במעבר מניהול אירועים רק לאחר הדיווח במוקד, לזיהוי ולחיזוי בזמן אמת. מערכות AI מציעות יכולות מבצעיות שכבר קיימות בעולם. בטוקיו, למשל, מערכות מנתחות עומסי מבנים בזמן אמת כדי לחזות אילו בניינים נמצאים בסכנת קריסה לאחר פגיעה. 

בישראל, יישום דומה יכול לזהות בניינים ישנים שנפגעו מהדף עוד לפני שצוותי ההנדסה מגיעים לשטח. בתחום התחבורה ניתן להפעיל ניהול תנועה חכם, המאפשר פתיחת “גלים ירוקים” אוטונומיים לאמבולנסים ולרכבי כיבוי בתוך הצירים החסומים והכאוטיים של זירת נפילה. בנוסף, ניתוח ויזואלי של מצלמות רחוב יכול לזהות מוקדי אש או פגיעה בתשתיות חשמל ומים באופן מיידי, ללא תלות בדיווחי אזרחים.

AI כמכפיל כוח של פיקוד העורף והרשויות

לפי נתונים של מקינזי (2024), שילוב AI בניהול חירום מקצר זמני תגובה בכ־35 אחוזים ומפחית נפגעים בכ־20 אחוזים. במלחמה הנוכחית, כאשר המוקדים הטלפוניים קורסים, ה-AI יכולה לסרוק את ה”רעש” ברשתות החברתיות, לזהות מיקומי GPS של לכודים שדיווחו בטלגרם או בוואטסאפ, ולבצע תעדוף חילוץ אוטומטי.

ניתן לחבר מאגרי מידע ממשלתיים, צבאיים ואזרחיים לפלטפורמה אחת שמייצרת סדר. האתגר האמיתי הוא להפוך את היכולת הזו לחלק מהשגרה העירונית, ולא להשאיר אותה כפתרון חד-פעמי בזמן מלחמה.

המלצות אופרטיביות לשינוי התפיסה

כדי להבטיח שהעורף הישראלי יישאר איתן, נדרשים צעדים מעשיים. ראשית, חובת תשתית חיישנים, כלומר הגדרת “תו תקן חכם” לכל בנייה חדשה. 

כשם שיש חובה לממ”ד, כך צריכה להיות חובה לתשתית המחוברת למערכת ה-AI העירונית בכל בניין רב-קומות. שנית, הקמת חדר מצב אחוד, כלומר מרכזי שליטה מבוססי AI המחוברים בזמן אמת לפיקוד העורף ולשירותי ההצלה. שלישית, פרטיות מצילת חיים, באמצעות הטמעת פרוטוקולי “פרטיות כברירת מחדל” המבטיחים אנונימיות בשגרה, עם מנגנוני חירום המאפשרים ניטור מלא ומציל חיים בעת הכרזה על אירוע חירום.

ביום שאחרי המלחמה לא נוכל לומר “לא שמענו ולא ידענו”. הכלים בידינו. עכשיו נותר להחליט שבעיר הישראלית הבאה ה-AI יהיה חלק מכתב הכמויות, בדיוק כמו הבטון והברזל.

הכותב הוא מנהל תחום אלחוט ו-IoT ומוביל תהליכי חדשנות בבינת תקשורת מחשבים.