שימוע בקונגרס האמריקאי: האם ריאליזם גמיש מספק מענה לאתגרים הביטחוניים בזירה הגלובלית?

תפיסת הביטחון הנוכחית של ארצות הברית נשענת על עקרון הריאליזם הגמיש, השואף להגן על האינטרסים של האזרח האמריקני תוך הימנעות מהרפתקאות צבאיות מיותרות. בלב האסטרטגיה עומדת ההבנה כי המשאבים הצבאיים אינם אינסופיים, ולכן נדרש תיעוד ברור של איומים. המוקד המרכזי הועתק להגנת המולדת ולשמירה על מאזן כוחות חיובי באזור האינדו-פסיפי, שם סין מזוהה כאתגר המרכזי. המטרה אינה השגת דומיננטיות מוחלטת או שינוי משטר, אלא מניעת הגמוניה סינית שתפגע בחופש הסחר והתנועה.

במסגרת עדותו של תת-שר ההגנה למדיניות, אלברידג' קולבי, כפי שתועדה בערוץ היוטיוב הרשמי של ועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים (U.S. House Armed Services Committee), הובהר כי אסטרטגיה זו נמנעת משני קצוות מסוכנים: בידול מוחלט מחד, ושימוש בלתי מרוסן בכוח צבאי למטרות התפשטות מאידך. במקום זאת, הממשל מקדם את עקרון חלוקת הנטל, הדורש מבעלות ברית עשירות באירופה ובאסיה לקחת אחריות משמעותית יותר על ביטחונן הקונבנציונלי. גישה זו נועדה לשחרר משאבים אמריקניים קריטיים להתמודדות עם האיומים הדחופים ביותר.

במקביל למיקוד בזירה הפסיפית, הממשל מנהל מערכות צבאיות ממוקדות נגד גורמים מערערי יציבות, כדוגמת איראן וארגוני טרור נרקוטיים במערב המולדת. הפעולות הצבאיות האחרונות, בהן מבצע "Epic Fury", מוצגות כדוגמה ליכולת המבצעית הגבוהה של הכוחות המזוינים ולמחויבות להרתעה אקטיבית. עם זאת, השימוע חשף חילוקי דעות משמעותיים מול חברי קונגרס בנוגע להשפעת המבצעים הללו על מלאי התחמושת והיכולת להתמודד עם סין לאורך זמן.

נדבך קריטי נוסף באסטרטגיה הוא "גיוס לאומי" של הבסיס התעשייתי הביטחוני. הממשל חותר להאצת ייצור אמצעי לחימה בקנה מידה רחב, תוך צמצום בירוקרטיה והגברת היעילות של התעשיות המקומיות. המטרה היא להבטיח שארצות הברית ובעלות בריתה יהיו מצוידות בטכנולוגיה המתקדמת ביותר ובמלאי מספק שיאפשר "שלום מתוך עוצמה". 

המעבר למודל זה מחייב שיתוף פעולה הדוק בין הממשל לקונגרס כדי להבטיח שהמשאבים יופנו לחיזוק המוכנות המבצעית מול מעצמות מתחרות.