תעלומת מינזאדהיי: צילומי לוויין מאשרים פגיעה במתקן גרעין באיראן, אך חושפים סתירות בגרסת צה"ל
תמונות לוויין חדשות מאשרות כי התקיפה הישראלית מצפון-מזרח לטהראן גרמה להרס נרחב במתחם מאובטח. ואולם, ניתוח של מכון מחקר מוביל מעלה שאלות נוקבות: מדוע המבנה התת-קרקעי שצה"ל התגאה בחשיפתו נותר ללא פגע, ומהו אותו "רכיב גרעיני" מסתורי שפותח שם?
ב-3 במרץ 2026, תקפה ישראל את מה שהגדירה כ"מתחם מינזאדהיי (Minzadehei) לפיתוח נשק גרעיני", הממוקם צפונית-מזרחית לבירה האיראנית טהראן.
בעוד שההצהרות הרשמיות בירושלים שידרו הצלחה מוחלטת בפגיעה ביכולות ההתחמשות של הרפובליקה האסלאמית, דו"ח ראשוני ומתפתח של המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS), שפורסם יום לאחר מכן ונכתב על ידי מומחה הגרעין דייוויד אולברייט וצוותו, מעמיד חלק מהטענות הישראליות באור ביקורתי ודורש בחינה מחודשת של הנתונים.
היעד: מתחם מסווג בלב אזור פסטורלי
על פי הדו"ח, החוקרים הצליחו לאתר במדויק את מיקומו של המתקן המסווג, שהוסתר היטב באזור פנאי ופארקים סמוך לדרך סוהנאק (Sohanak), לא הרחק ממועדון רכיבה על סוסים. מדובר במתחם המאובטח ברמה הקיצונית ביותר: הוא מוקף בחומה גבוהה המשובצת במגדלי שמירה, ומכיל שני מקבצים של מבנים עיליים. מעבר להם, כבישים מפותלים מובילים לסדרה של מבנים החצובים עמוק לתוך צלע ההר.
תמונות לוויין של חברת Airbus מה-4 במרץ, יום לאחר ההפצצה, אינן משאירות מקום לספק באשר לעוצמת התקיפה: ניכר הרס משמעותי במספר מבנים עיליים בתוך המתקן. בנוסף, חוקרי המכון זיהו מכתש פגיעה גדול על צלע ההר הסמוך. המומחים חלוקים בדעתם לגבי פשרו של המכתש: ייתכן שמדובר בפספוס של חימוש שלא פגע במטרה, אך קיימת סבירות גבוהה שמדובר בפגיעה מכוונת של חימוש חודר-בונקרים, שנועד להשמיד מטרה המסתתרת במעבה ההר.
הסתירה המטרידה: הפער בין סרטון ההסברה למציאות בשטח
כאן נכנסת לתמונה העין הביקורתית. צה"ל יצא בהצהרה דרמטית כי תקף "מטה גרעיני" סודי, שחלקו תת-קרקעי, שבו קבוצת מדענים פעלה בחשאי "לפתח רכיב מפתח במערכת הנשק הגרעיני". צה"ל אף פרסם סרטון הסברה בעברית שבו הודגש באופן ספציפי מבנה החצוב חלקית בהר, אשר נבנה בשנת 2021 ומחובר למתחם העילי באמצעות שביל מוקף חומה ותעלות.
ואולם, בדיקה קפדנית של צילומי הלוויין מעלה נתון תמוה: האתר הספציפי שהודגש בסרטון צה"ל לא ספג כל נזק נראה לעין. חוקרי המכון מציינים במפורש כי "האתר שהודגש על ידי צה"ל לא נפגע באופן נראה", ותוהים מדוע דווקא מבנה זה, שהוצג כליבת הפעילות, לא היווה חלק מהמטרות שהושמדו בפועל. הפער הזה בין סרטוני הדוברות לממצאים בשטח דורש הבהרה ישראלית.
ההקשר האסטרטגי: זיווג של אטום וטילים
כדי להבין את חשיבות המתקן, הדו"ח מנתח את התבטאויותיו של שגריר ישראל בארה״ב, יחיאל (מייקל) לייטר, שטען ברשת X כי במתחם התת-קרקעי תכננה איראן "לזווג אורניום מועשר עם מערכת נשיאה של טיל". לדבריו, האתר היה קרוב מאוד להפוך ל"חסין פגיעה".
הצהרות אלו, לצד הניתוח של ISIS, מציירות תמונה מדאיגה ולפיה לאחר "מלחמת יוני", איראן קיבלה החלטה אסטרטגית לשקם ולרכז את פיתוח הנשק הגרעיני שלה באתר מינזאדהיי. הדבר תואם להתרעות מודיעיניות ישראליות טרום-המלחמה, שהצביעו על מפגשים מסווגים בין צוותי פיתוח הנשק הגרעיני לבין מומחי מערך הטילים הבליסטיים של משמרות המהפכה.
סיכום: ערפל קרב גרעיני
אין ספק שישראל הוכיחה יכולת חדירה מודיעינית ומבצעית פנומנלית בלב מערך ההגנה האיראני. ״עם זאת, כאנשי מקצוע הדורשים דיוק, איננו יכולים להתעלם מסימני השאלה״, כותבים מחברי הדו״ח.
צה"ל נמנע מלחשוף מהו אותו "רכיב גרעיני" קריטי שפותח במקום, והפער החזותי בין סרטוני הצבא למצב המבנה התת-קרקעי בפועל מותיר ערפל קרב סמיך. ייתכן כי מדובר בלוחמה פסיכולוגית, בהטעיה, או בנזק פנימי עמוק שהלוויינים אינם מסוגלים לראות – אך עד שיתבהרו הפרטים, תעלומת מינזאדהיי נותרת בעינה.