פרשנות | זירת הסייבר חדלה להיות מרחב חסין ומפעיליה עלולים להפוך ליעדים פיזיים

המערכה בין ישראל לאיראן מסמנת שינוי עומק בדוקטרינת הלחימה המודרנית: זירת הסייבר אינה עוד מרחב “בטוח” עבור מפעיליה. מי שמפקד על מתקפות דיגיטליות עלול להפוך ליעד פיזי.

לאחרונה פרסם צה”ל בחשבון הרשמי כי סייד יחיא, סגן לביטחון הפנים במשרד המודיעין והביטחון של איראן (MOIS), חוסל. לפי ההודעה, הוא היה אחראי לפעילות נגד מתנגדי משטר ועיתונאים מחוץ לאיראן ולניהול מבצעים חשאיים מעבר לגבולות המדינה. 

גורמים המזוהים עם האופוזיציה האיראנית טענו כי אותו בכיר היה מעורב גם בפיקוח על צוותים המקושרים לקבוצות סייבר פרו-איראניות, ובהן Handala, Karma Below ו-Homeland Justice — קבוצות שיוחסו להדלפות מידע, מבצעי השפעה והשחתות אתרים נגד יעדים ישראליים ומערביים.

בהקשר האיראני, הפגיעה בבכיר במשרד המודיעין אינה רק סיכול של דמות בודדת, אלא ניסיון לערער את שכבת התיאום שבין מודיעין, סייבר וזרועות מבצעיות. במבנה האיראני, ה-MOIS מהווה צומת בין איסוף מודיעין פנימי וחיצוני לבין הפעלת נכסים, כולל שלוחות סייבר ופרוקסי. פגיעה בדרג בכיר כזה עשויה לשבש תיעדוף מטרות, לעכב קמפיינים מתוכננים וליצור חוסר אמון פנימי במערך. 

גם אם קבוצות התקיפה ימשיכו לפעול, אובדן גורם מתכלל עלול לפגוע ביכולת לייצר מהלכים מורכבים ומתוזמנים היטב. הרי שמדובר באיתות אסטרטגי: הדרג שמפעיל ומכוון מתקפות דיגיטליות נתפס כחלק ממערך הלחימה, ולא רק כגורם טכנולוגי תומך.

זה אינו תקדים.

במאי 2019 תקף צה״ל באופן קינטי מבנה בעיר עזה ששימש את מערך הסייבר של חמאס, לאחר שלפי ישראל זוהה ניסיון מתקפת סייבר משמעותי בזמן אמת נגד יעדים ישראליים. דובר צה״ל פרסם אז כי “סיכלנו ניסיון מתקפת סייבר של חמאס באמצעות תקיפה אווירית”. המבנה הותקף דקות לאחר ניסיון התקיפה הדיגיטלית, במה שנחשב לאירוע הראשון בעולם שבו מדינה הגיבה פיזית למתקפת סייבר מתמשכת.

צה״ל לא פרסם רשימת שמות של ההרוגים באותה תקיפה, אך לפי דיווחים פלסטיניים נהרגו פעילי חמאס ששהו במתחם. היחידה שפעלה במקום הייתה חלק ממערך הסייבר של חמאס, שפעל בשנים האחרונות תחת המסגרת הצבאית של הארגון ומנסה לבצע מתקפות חדירה, איסוף מודיעין והפרעות למערכות ישראליות.

שני האירועים יחד מצביעים על מגמה ברורה: הקוד כבר אינו מגן על מפעיליו. ישראל מאותתת כי מי שמפעיל תשתיות תקיפה דיגיטליות, במיוחד כאשר הן משולבות במערך מודיעיני וטרוריסטי רחב, עשוי להיות מוגדר יעד צבאי.

מבחינה אסטרטגית, מדובר בשבירת גבול תפיסתי. בעבר, סייבר נתפס כזירה אפורה, מרחב שבין מלחמה לשלום. כיום הגבול מיטשטש. ההנהגה שמכוונת מתקפות סייבר עשויה לשלם מחיר פיזי.

צריך להבין שהמשמעות אינה רק “חיסול נקודתי”, אלא שינוי באופי ההרתעה והפעלת הכוח. בעולם שבו קבוצות תקיפה פועלות כפרוקסי, תחת כיסוי של “האקטיביסטים” או יחידות מודיעין למחצה, היעד האמיתי הוא שרשרת הפיקוד: מי שמגייס, מתעדף מטרות, מספק תשתיות ומנהל קמפיינים לאורך זמן. פגיעה בדרג כזה לא בהכרח מפסיקה מתקפות מחר בבוקר, אבל היא יכולה לשבש קצב, ליצור פחד פנימי ולייצר “שקט מבצעי” זמני.

בהקשר האיראני, הפגיעה בבכיר במשרד המודיעין אינה רק סיכול של דמות בודדת, אלא ניסיון לערער את שכבת התיאום שבין מודיעין, סייבר וזרועות מבצעיות. במבנה האיראני, ה-MOIS מהווה צומת בין איסוף מודיעין פנימי וחיצוני לבין הפעלת נכסים, כולל שלוחות סייבר ופרוקסי. 

פגיעה בדרג בכיר כזה עשויה לשבש תיעדוף מטרות, לעכב קמפיינים מתוכננים וליצור חוסר אמון פנימי במערך. גם אם קבוצות התקיפה ימשיכו לפעול, אובדן גורם מתכלל עלול לפגוע ביכולת לייצר מהלכים מורכבים ומתוזמנים היטב.

במלחמות המודרניות הסייבר אינו עוד תחום טכני נלווה, אלא מרחב לחימה מלא המשתלב בכל שכבות העימות. הוא משמש בו־זמנית כאמצעי מודיעיני, ככלי השפעה וכמכפיל כוח מבצעי. כלומר, שכבה אסטרטגית שמעצבת את אופי הלחימה, את קצב ההסלמה ואת גבולות ההרתעה.

המקלט הדיגיטלי נשבר.

שי נחום, מנכ"ל חברת הסייבר Cyght, מומחה ללוחמת סייבר, זוכה פרס בטחון ישראל