פרשנות | הפצצה האירופית: מקרון, מרץ וסטארמר רוצים מטרייה גרעינית חדשה

בינואר 2020, כשנשא מקרון נאום דומה והציע לשותפיו האירופיים דיאלוג על הנשק הגרעיני הצרפתי, מעט מנהיגים הגיבו. היבשת הרגישה בטוחה תחת המטרייה האמריקאית, ורוסיה נראתה רחוקה. אתמול, בסיס הצוללות הגרעיניות באיל-לונג קיבל קהל שונה בתכלית.

הפעם היה מקרון מוקף מנהיגים אירופיים שבאו לשמוע — לא להנהן בנימוס. ארבע שנות מלחמה בלב אירופה, וטראמפ שמטיל ספק מחודש ומפורש בהתחייבות האמריקאית לנאט"ו, שינו את כללי המשחק. כפי שדיווח AP, מנהיגי אירופה מביעים ספק גובר ביכולת לסמוך על ה"מטרייה הגרעינית" האמריקאית — הבטחת ההגנה שחיזקה את נאט"ו מאז המלחמה הקרה.

ההתפתחות המוחשית ביותר כבר קרתה לפני הנאום: ביולי 2025 חתמו צרפת ובריטניה על הצהרת נורת'ווד, שאיפשרה לשתי המדינות לתאם את כוחותיהן הגרעיניים, תוך שמירה על ריבונות כל אחת מהן. לפי Euronews, זו הייתה ההתקדמות הגדולה ביותר בשיתוף הגרעיני האנגלו-צרפתי מאז 2010. הגשר עם בריטניה קיים ועכשיו מקרון מנסה לבנות גם גשר לברלין.

הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ נתן לכך ביטוי גלוי. בנאום בוועידת מינכן לביטחון ב-13 בפברואר, ציין שניהל "שיחות ראשוניות" עם מקרון בנושא, ואף העלה תיאורטית את הרעיון שמטוסי חיל האוויר הגרמני ישאו פצצות גרעין צרפתיות. על דגם ה"שיתוף הגרעיני" של נאט"ו עם ארה"ב. הרעיון נשמע קיצוני, אך כפי שמצביע The Defense Post, שיחות בין צרפת לגרמניה ולפולין כבר מתנהלות בפועל.

עם זאת, המגבלות בולטות. לפי The Defense Post, היועץ הצבאי הבכיר של מקרון, ברנאר רוז'ל, ניסח את זה בבהירות: "לא אוכל לראות 27 כפתורים. מבחינת אמינות, זה פשוט לא עובד." ההחלטה על שימוש בנשק תישאר בידי הנשיא הצרפתי בלבד. גרמניה, בנוסף, כבולה להסכם 2+4 משנת 1990 ולאמנת אי-ההפצה הגרעינית, מסגרות שמונעות ממנה להחזיק נשק גרעיני.

גם בפוליטיקה הצרפתית הפנימית יש מורכבות. ההיסטוריון פלוריאן גאלרי הזהיר לפי The Defense Post שמקרון יצטרך לנווט בזהירות: "יש קונצנזוס בצרפת על עצם החזקת הנשק, אך לא על מדיניות גרעינית." הנשיא צפוי לפרוש ב-2027, ומארין לה-פן, יריבתו מהימין הקיצוני, ניזונה מכל צעד שנראה כוויתור על ריבונות.

עם זאת, הלחץ מהמציאות גובר. כפי שצוטט מקרון ב-AP בנאומו בוועידת מינכן: "אנחנו צריכים לנסח מחדש את ההרתעה הגרעינית." הנאום של אתמול הוא ניסיון לעשות בדיוק את זה — להוציא דיון שהיה מחוץ לגבולות המקובלים ולהפוך אותו לאסטרטגיה של ממש. האם אירופה תצליח לבנות עמוד שדרה גרעיני משלה, או שהמגבלות הפוליטיות והמשפטיות יהיו חזקות מהאיום הרוסי? זה ייבחן בחודשים הקרובים.