פרשנות | אסטרטגיית Hedge Strategy מעצבת מחדש את מבנה הכוח הימי האמריקאי

הצי האמריקאי עובר ב-2026 שורה של שינויים אסטרטגיים מהותיים שמטרתם להכין את הכוח הימי האמריקאי לעתיד שבו יידרש להתמודד עם מגוון רחב של איומים, מאזורי סכסוך מסורתיים כמו המפרץ הפרסי (כפי שרואים בעימות הנוכחי מול איראן) ועד זירות לחימה מורכבות ומאיימות יותר כמו סין. 

המוקד של השינויים הללו הוא הטמעה והרחבה של מערכות בלתי מאוישות ורובוטיות, יחד עם תפיסה מבצעית חדשה שמכונה Hedge Strategy — “אסטרטגיית גידור”, שרואה בצי שילוב של יחידות מאוישות ובלתי מאוישות כוח רב־תכליתי וגמיש יותר מאשר הצוותים הקונבנציונליים בלבד.

אדמירל דייריל קאודל, מפקד הצי (CNO), הדגיש כי בעוד הכוח הימי המסורתי נשאר הבסיס לעוצמתה של ארצות הברית בכל תרחיש, הצי צריך להסתכל מעבר למבנה המסורתי של “Carrier Strike Group” — קבוצות המשימה שסובבות את נושאות המטוסים ומלוות אותן, שלא תמיד מתאימות לכל משימה. תחת Hedge Strategy (אסטרטגיית “גידור”), הכוונה היא להוסיף יחידות “מותאמות” המורכבות משילוב של יחידות מאוישות ויחידות בלתי מאוישות, שמותאמות לאתגרים ספציפיים וגאוגרפיים.

“מה שהגידור מונע הוא בניית כוח חד־תכליתי ושביר, שהוא או בנוי יתר על המידה לעימותים בעצימות גבוהה ואז מנוצל בחסר ביומיום, או שמותאם למשברים בעצימות נמוכה ואז נותר בנחיתות כשהרגע המכריע מגיע,” אמר במהלך נאום בסימפוזיון בנושא עוצמה ימית שנערך לפני חודש. “אסטרטגיית הגידור מכירה במציאות התקציבית, התעשייתית והמבצעית. היא עדיין דורשת צי קטלני, זריז, תגובתי וגמיש. היא מאזנת בין מסה חסכונית, ניתנת להרחבה ובעלת רמת סיכון מחושבת, לבין הפלטפורמות הרב־משימתיות המתקדמות ביותר שאנו יכולים לבנות ולתחזק.”

אסטרטגיית גידור ופעולות מערכות בלתי מאוישות
אסטרטגיית הגידור של אדמירל קאודל נולדה מתוך ההבנה שכוח אחד שמותאם היטב לקרב גדול אינו בהכרח מתאים למשימות אחרות כמו שמירה על נתיבי ים, מודיעין, הגנה מפני צוללות או משימות אחרות מחוץ למערכה העיקרית. תחת הקונספט הזה, מערכות בלתי מאוישות, כולל כלי שיט, כלי טיס וכלי שיט תת־ימיים, מהוות פתרונות טכנולוגיים זמינים בעלות נמוכה, גמישות גבוהה ויכולת פריסה מהירה.

כחלק מכך, הצי משקיע מיליארדי דולרים בפיתוח והטמעה של מערכות רובוטיות בלתי מאוישות (RAS), ומשקף את הרעיון שהכוח העתידי יכלול “נחילים” של כלי שיט בלתי מאוישים, כלי טיס בלתי מאוישים וכלי שיט תת־ימיים. אולם הטמעת הכוח הזה מעוררת שאלות מבצעיות – כיצד יתבצעו הפיקוד והשליטה על כלים כאלה בתוך מסגרת קיימת של כוח מאויש?

קאודל הצביע על הצורך בפיתוח תפקיד פיקודי חדש כמו “מפקד מערכות רובוטיות בלתי מאוישות” שיעמוד בראש ה-RAS וידע כיצד לנהל משימות של כלים בלתי מאוישים שמשרתים את היעדים של מפקדי קבוצות תקיפה.

המגמה הזו אינה מתמקדת רק בפיתוח מערכות אלא גם בשינוי מבני ארגוני. לפי הדיווחים, הצי שוקל להקים פיקוד עליון שירכז את כל מערכות ה-RAS ופיקודיהן, במקום להפרידן לפי תחום (אוויר, שטח, תת־ימי). רעיון זה כולל גם את פיתוח יכולות AI לשילוב חכם יותר של כלים אוטונומיים מצד אחד וכלים מאוישים מצד שני, והכול תחת פיקוד אנושי.

כלים בלתי מאוישים – מהר והרבה
לצורך מימוש אסטרטגיה שכזו הצי מבין כיום את הצורך לייצר ולהשיק כמות גדולה של כלים בלתי מאוישים במהירות. לכן הוא מתכנן לפתח גם כלי שיט קטנים וזריזים, שהם גם זולים ומהירים לתכנון וייצור, בניסיון להרחיב את מספר היחידות בחיל הים מבלי להכביד על התקציב. 

כלים אלו ישלימו את הכלים המאוישים הקיימים וגם את כלי השיט הבלתי מאוישים הגדולים שנבנים כיום — ספינות בעלות יכולת לחימה ומודיעין ארוכי טווח. ספינות בלתי מאוישות אלו יכולות לחזק את כוח האש ולסייע בפעילות מבצעית גלובלית, ובמקרים מסוימים אף להחליף לחלוטין כלים מאוישים בגודל דומה. 

היחס לכלים הקטנים יהיה שונה — אלו יוכלו לממש יכולות אסימטריות (כפי שצבא ארה”ב מפעיל כיום כטב”מים מתאבדים), והיחס אליהם יהיה יותר כאל חימוש או סנסור משוטט מאשר ככלי שיט צבאי “מלא”.

הצי האמריקאי מתמודד עם שורה של אתגרים מבניים וטכנולוגיים המגדירים מחדש את מהותו של הכוח הימי. תחת אסטרטגיית הגידור החדשה של קאודל, הכלים הבלתי מאוישים ממקמים את עצמם ככוח עזר משמעותי לצד כוח מאויש מסורתי, ומציבים קונספט חדש של פיקוד ושליטה. הדיונים שרק מתחילים כעת על מבנה הכוח, ארגון הפיקוד וזמני השילוב של מערכות אלו ישפיעו על יכולתו של הצי להתמודד עם איומים עתידיים — החל ממאבקים אסימטריים ועד למערכות לחימה מול מדינות בעלות יכולת טכנולוגית גבוהה.