המרוץ המצרי לעצמאות ביטחונית: חשיפת ארסנל הכטמ"מים והלוחמה האלקטרונית בריאד

זירת הלחימה המודרנית עוברת שינוי דרמטי, ומצרים מבקשת לקבוע עובדות בשטח באמצעות זרוע הייצור הצבאית שלה, ארגון התיעוש הערבי (AOI). 

בתערוכת World Defense Show שנערכה בסעודיה, חשפה קהיר שורה של פיתוחים המעידים על שאיפה להגמוניה טכנולוגית במזרח התיכון. גולת הכותרת של התצוגה היא הכטמ"מ המתאבד Hamza-3, המייצג את פסגת היכולות של משפחת כלי הטיס הבלתי מאוישים מתוצרת מצרית. הכלי החדש מציג מפרט מרשים הכולל טווח פעולה של כ-1,800 קילומטרים ויכולת שהייה באוויר של עד עשר שעות, מה שמאפשר לו לפעול הרחק מעבר לגבולות המדינה. המערכת מצוידת במצלמות מתקדמות ובמנגנוני חסינות מפני לוחמה אלקטרונית, כאשר הייחוד המבצעי טמון ביכולת ההפעלה כנחיל, טקטיקה שנועדה להכריע מערכות הגנה אווירית צפופות.

על פי דיווח שפורסם במגזין Breaking Defense, התעשייה המצרית לא מסתפקת רק בזירה האווירית אלא מרחיבה את אחיזתה גם בלוחמה הקרקעית ובהגנת המרחב. דובר התאגיד אישר כי משגר הרקטות הנישא SAKR-105, המיועד לחימושי נ"ט, מסוגל לספק קצב אש של שלוש רקטות לדקה לטווחים שבין 50 ל-700 מטרים. 

לצד יכולות ההתקפה, מצרים משקיעה משאבים ניכרים במערכות הגנה מפני רחפנים, תחום שהפך לקריטי לאור האיומים האסימטריים האחרונים באזור. מערכת ה-DJ 400P שהוצגה בתערוכה מספקת הגנה היקפית של 360 מעלות ברדיוס של ארבעה קילומטרים נגד כטמ"מים זעירים, בעוד מערכת ה-Haris-2 משלימה את המעטפת המבצעית ביכולות גילוי ושיבוש שידורים מתקדמות.

האסטרטגיה המצרית הנוכחית משקפת תהליך עומק של לוקליזציה תעשייתית, במטרה לצמצם את התלות ההיסטורית ביבוא מערכות נשק מהמערב או מרוסיה. אף על פי שחלק מרכיבי הכטמ"מ החדש עדיין מתבססים על טכנולוגיה מיובאת, בעיקר מסין, בקהיר מצהירים בגלוי כי היעד הסופי הוא ייצור עצמי מלא של כלל המרכיבים הקריטיים על אדמת מצרים. 

גישה זו עולה בקנה אחד עם מגמה רחבה יותר בעולם הערבי, המבקשת להפוך ממדינות הרוכשות "מוצרי מדף" למדינות המפתחות פתרונות טכנולוגיים מותאמים אישית. התצוגה בסעודיה אינה רק מפגן כוח שיווקי, אלא הצהרת כוונות פוליטית וביטחונית לגבי מעמדה של מצרים כמעצמה תעשייתית המסוגלת לספק מענה שלם לצרכיה המבצעיים המורכבים בעידן של מלחמות חכמות.