פרשנות | סיום עידן החטופים וההזדמנות האסטרטגית לניתוק מוחלט מרצועת עזה

843 ימים המתינו מאות משפחות ועם ישראל כולו לסיום אחת הטראומות הקשות בתולדות המדינה: שובם הביתה של מאות חטופים, חיים וחללים. אחרון החטופים, רס"ר רן גואילי, הובא השבוע לקבר ישראל. קרדיטים רבים מגיעים למאמצי החזרת החטופים. ראשון הזכאים הוא הנשיא דונלד טראמפ ושני יועציו הבכירים. הארגונים הממשלתיים והממלכתיים בישראל שטיפלו בחטופים ובמשפחותיהם עשו את מלאכתם באמונה ובמסירות. אין לשכוח את תרומת הציבור, מטה החטופים, רבבות משתתפי המחאות וההפגנות בחוצות ובכיכר החטופים בתל אביב.

אך אנו מעניקים בזאת את הקרדיט הראשון לחיילים אלמונים: לוחמי חטיבת אלכסנדרוני, יחידת הנדסה, מפעילי ציוד הנדסי, אנשי הרבנות הצבאית, יחידת הסריקה, רופאות ורופאי שיניים. אלו שמעט מפועלם נחשף לציבור בעקבות מאמצי חיפוש רן גואילי ז"ל, אך הם עוסקים בכך מתחילת המלחמה. קשה לתאר את העומס הנפשי האדיר של לוחמים סדירים צעירים ומפקדים במילואים שהוטלה עליהם משימה בלתי אפשרית וקשה מנשוא: לחפור בידיים ולבדוק ריכוזים של מאות גופות בבית קברות בעזה על מנת למצוא ביניהם את האחד והיחיד – רן גואילי, כדי להשיבו למשפחתו ולהביאו לקבר ישראל. לא זכור תקדים בתולדות המלחמות למבצע מסוג זה. מי שעשו במלאכה זו הם הגיבורים האמיתיים.

אין עוד חטופים ברצועת עזה

העובדה שאין עוד חטופים ברצועת עזה משנה את כללי המשחק. אין עוד הצדקות כמו "נטפל בזה אחרי החזרת כל החטופים", או "קודם החזרת כל החטופים, ואחרי זה נראה מה לעשות". אין יותר חטופים. רצועת עזה פרושה עתה מול ישראל כשהיא "נקייה" מחטופים ושבויים. צה"ל, חמאס ומאות אלפי תושבי הרצועה ממתינים להחלטות בדבר עתידם. מגוון האופציות הוא רחב: צה"ל נשאר בקו הצהוב או נסוג ממנו. מעבר רפיח נפתח – ומי יעברו דרכו בשני הכיוונים. מה גורל ועדת הטכנוקרטים, מה עושה מועצת השלום בראשות נשיא ארה"ב, והיכן היחידות הבינלאומיות. מי ישלוט בעזה – חמאס, עם או בלי פלסטינים, נציגים ממדינות המפרץ, או ממשל צבאי ישראלי.

מה יקרה לתשתיות ערי הרצועה שרובן עיי חורבות. מי ישקם ומי יממן, מי יסלק הריסות בכמויות דמיוניות, מי יבנה ומה ומתי יתחילו. האם יש קבלנים ישראליים שכבר "בונים" על פרויקטים ברצועה. מה יבנו – מגדלי טראמפ, מלונות ריזורט לחוף הים, קזינו, ואולי התנחלויות של גרעיני התיישבות של סמוטריץ' וסטרוק. איש אינו יכול היום להתחייב ולומר מה באמת יקרה בעזה כי רבים מדי בוחשים בה, מירושלים ועד וושינגטון, ובסופו של דבר מה שיוחלט מצוי במוחו של איש אחד היושב במשרד הסגלגל. רצועת עזה קטנה פי מיליון מגרינלנד, אבל חשובה יותר עבור המזרח התיכון. על כן ניתן להעלות על הפרק הצעה ישנה וטובה, שלמרבה הצער לא התממשה עד כה, והיא ניתוק מוחלט בין ישראל לבין רצועת עזה.

לפני השבעה באוקטובר זה היה קל יחסית: ישראל לא נכחה פיזית ברצועה, רק שלחה מזון וחומרי בנייה והעסיקה אלפי עובדים מעזה. אחרי השבעה באוקטובר מימוש רעיון הניתוק מורכב יותר. צה"ל נמצא ברצועה ובוחשים בה עולם ומלואו: ישראל, ארה"ב, אירופה ומדינות ערביות. ישראל יכולה לנצל את המצב הזה ולהציע שכל התוכניות לעתיד הרצועה ראויות לדיון ולמשא ומתן – חלקן טובות וחלקן פחות, חלקן ישימות וחלקן הזויות. אבל השורה התחתונה חייבת להיות ניתוק מוחלט בינה לבין מדינת ישראל, ניתוק שאמור לקרות אחרי שיתקבלו דרישות ישראל שיבטיחו שרצועת עזה לא תהווה עוד מקור איום.

יש דרישות שלפני הניתוק מהרצועה: פירוז הרצועה הוא חובה. פירוק חמאס מנשקו – ללא שום ספק. חיסול חמאס כיישות צבאית הוא הכרחי. שיקום הריסות אינו תפקידה של ישראל, זו שהותקפה במתקפת זדון קטלנית בשבעה באוקטובר. אחרי שיתקבלו הדרישות הקיומיות של ישראל ניתן יהיה להתנתק מהרצועה. אין לישראל ולישראלים מה לחפש באדמה הארורה והטמאה מאז השבעה באוקטובר ולפניו. רצועת עזה איננה ארץ ישראל או אדמת אבות.

ניתוק מוחלט

ניתוק כזה חייב להיות מלווה בהבטחת יכולות של צה"ל וכל ארגוני הביטחון לדעת מה קורה ברצועה, לזהות התחמשות, איסוף נשק ותוכניות זדון. לשם כך יש לטפח מקורות מידע ומודיעין ברצועה (HUMINT), שכה חסרו ערב השבעה באוקטובר. צה"ל נלחם בטרור באיו"ש, בדרום לבנון ובמטרות טרור בסוריה בלי נוכחות פיזית, למעט עמדות למניעת שיגורי אמל"ח ופיגועים. ניתן לאמץ נוסחה דומה ברצועת עזה, תוך לימוד והטמעת מלוא לקחי השבעה באוקטובר, כדי להבטיח לתושבי העוטף וערי הדרום שקט ביטחוני, ללא "טפטופים" וללא ארגוני טרור חמושים.

לקח חשוב מהשבעה באוקטובר שלומד כל צוער בבה"ד 1: מכשול קרקעי, גדר, חומה או תעלת נ"ט אינם שווים מאומה ללא הגנה אנושית על המכשול, הגנה אלקטרונית ופיזית-קינטית. יחידות צבא וצוותי חירום של היישובים ישמרו על גבול עזה המנותקת מישראל. לצה"ל יש די אמצעים למעקב קרוב ורחוק אחר הנעשה ברצועה ויכולות תגובה מיידית חזקה למקרים של הפרת הסכמים. 

ניתוק מוחלט פירושו שלמדינת ישראל לא תהיה שום אחריות לגורל תושבי הרצועה. אין לישראל מחויבות להאכיל, לפרנס ולדאוג לתושבים. יושב שם עם אחר, דובר שפה אחרת ומאמין בדת אחרת. ללא ארגוני טרור וללא איומים ניתן לקיים דו-קיום בתנאי ניתוק. אנחנו פה והם שם. לא מאוחר מדי לחשוב מחוץ לקופסה.