פרשנות | הצגה של איש אחד מעל ראשנו

החלטות קריטיות על עתיד רצועת עזה וביטחון המדינה מתקבלות כיום בוושינגטון מעל לראשה של ישראל, בעוד הציבור הישראלי נותר מוטרד מהשלכות הכאוס האזורי ומחוסר הוודאות לגבי כוונותיו של הממשל האמריקני.

משפט מפתח פרסם השבוע האתר AXIOS מפי "בכיר אמריקני" שאמר כך על ראש הממשלה בנימין נתניהו: "זו הצגה שלנו, לא שלו. אנו עושים דברים בעזה שאיש לא העלה על הדעת שהם אפשריים, ואנו נמשיך להתקדם". "זו הצגה שלנו, לא שלו", צוטט הבכיר.

והדברים תואמים תחושה שדברים נעשים ומתגלגלים מעל לראשינו, מעל לראשה של ישראל. ממדי "המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון" קצת הצטמצמו למרות דברי רהב של מנהיגיה. ב-7 באוקטובר הותקפה מדינת ישראל על ידי חמאס. כיום מחזיק צה"ל ביותר ממחצית שטח רצועת עזה, החזיר לעצמו את כבודו אחרי הכישלון העצום.

המשרד הסגלגל

צה"ל תקף בהצלחה את איראן ואת החות'ים בתימן, אך בימים אלו נראה שדברים יצאו מכלל שליטתנו. לומדים מונחים חדשים כמו "מועצת שלום", "ועדת ניהול הרצועה", "הוועדה המנהלת". החלטות בעלות השלכות על מדינת ישראל ועתידה מתקבלות בהאנגר המפקדה בקריית גת, בעיקר בקומת הנציגים האמריקניים, משם יש קשר ישיר לוושינגטון.

הקשר הישיר מוביל למשרד הסגלגל. ועדת ניהול, מעין מועצת מנהלים, שחברים בה נשיא ארה"ב בתפקיד CHAIRMAN, שר החוץ שלו, זוג השליחים קושנר וויטקוף, הבולגרי שליח האו"ם למזרח התיכון, נציגים מצריים. ועדת טכנוקרטים. מועצת שלום, שבה חברים רוב מנהיגי העולם, וישראל מודאגת מנוכחות נציגים מטורקיה ומקטאר, טובי אוהבי ציון.

כולם נכבדים, מוכשרים ובעלי רצון טוב. אך האזרח הישראלי שואל את עצמו אם אלו יקבעו את עתיד הרצועה מול ישראל, הרצועה שבה ארגוני טרור עדיין פעילים והאוכלוסייה עוינת ושונאת. יום אחד חברי ה-BOARD יסיימו את תפקידיהם, ישובו הביתה וישאירו את ישראל שוב לבדה מול רצועת עזה.

גרוע מזה, נראה לצופה מהצד שהעניינים מתגלגלים בלעדינו, מעל לראשינו. מובנת בהחלט תגובת הכעס הלא אופיינית של ראש הממשלה נתניהו למשמע הרכב "מועצת השלום" והמעורבות הטורקית-קטארית. בינתיים נתניהו התקבל כחבר. קשה להבין מה פשר מופעי האהבה והידידות של טראמפ עם נשיא טורקיה ארדואן, האיש שהשווה את נתניהו להיטלר.

השוק פתוח

טראמפ מעריץ חזקים ומנצחים ומזלזל בחלשים ובמפסידים. ואולי הנשיא חובב הדילים עושה חשבון עסקי כמה ירוויחו תאגיד הענק לוקהיד מרטין ורשות המיסים של ארה"ב מעסקת עשרות מטוסי F-35 לטורקיה. ילחשו לאוזנו שאם לא ימכור חמקנים לארדואן, הטורקי עלול לקנות מטוסי קרב ברוסיה, בסין, בצרפת או בשוודיה. השוק פתוח.

לפתע נעלמו כל הנימוקים שהעלו הממשל והקונגרס בארה"ב נגד מכירת מטוסי F-35 לטורקיה, כאשר על הפרק עסקת ענק עם "ידידי ארדואן". ובציבור עולה מפלג הדאגה מפני הבאות. נושאת מטוסים בראש קבוצת תקיפה משייטת בדרך לאזור, טנקים אמריקניים הגיעו למזרח התיכון, אולי יגיעו סוללות THAAD, ה"חץ" האמריקני.

די בידיעות כאלו כדי להדאיג. רמת החששות עלתה עד שהתגייסו להרגעת הרוחות דובר צה"ל ומנכ"ל התעשייה האווירית. "אין שינוי בהוראות פיקוד העורף", "יש לחיל האוויר מספיק מיירטים, אם כי תמיד טוב שיהיו יותר". חשוב המסר של דוב"צ שדיבר על הפצת שמועות וידיעות לא מבוססות, פייק ניוז.

להסתמך רק על פרסומים רשמיים אמינים זו עצה נכונה, אלא שנציגי הממשלה אינם מספקים מידע אפילו לצורכי הרגעה. פתאום נעלמו סרטוני "אזרחי ישראל" של נתניהו. להניח על שולחן אולפן טלוויזיה שישיית מים מינרליים במהדורת חדשות זו אינה דרך להרגיע אחוזי פניקה, ויש כאלו. יש רבבות צופים שממתינים בדאגה.

הצופים ממתינים ל"מה יאמרו בחדשות", וגימיקים לא יצחיקו אותם. כל המידע בשאלות שמטרידות את העולם ואת אזורנו מצוי במשרד הסגלגל בוושינגטון, בראשו הבלתי צפוי של טראמפ: האם תהיה תקיפה אמריקנית, מתי זה יקרה, איך זה ייראה, עם מטוסי קרב, מפציצים, כוח דלתא, ביום, בלילה. האם ישראל תדע מראש.

כמה מראש. האם ישראל תגיב, תשתתף, תיזום או תשאיר את ההצגה לאמריקנים. ומה בכלל המטרה האמריקנית? להפיל את משטר האייתוללות בטהרן, להרוג את המנהיג הרוחני העליון, לפגוע במשמרות המהפכה, לתקוף שוב אתרי גרעין. המון שאלות, ולפרשנים ולגנרלים בדימוס יש תשובות, השערות, הערכות וניתוחים למדניים.

נשיא ארה"ב, המפקד העליון

אלא שאת התשובות ייתן אחד, נשיא ארה"ב, המפקד העליון של הצבא האמריקני. ואולי בכלל לא יתקוף אלא ינהל משא ומתן חדש עם האיראנים להסכם גרעין חדש. היו שמועות, ויטקוף בכוננות. האם מישהו יודע מה באמת חשוב לטראמפ ומה סדר העדיפויות שלו: עזה, גרינלנד, אוקראינה, נאט"ו, סין, פוטין.

מבצעי ההגירה בערי ארה"ב. עזה בחזונו היא רצועת נדל"ן, עיר לדוגמה ליד רפיח עם מגדלי מגורים. יש באירועים שרודפים זה את זה אלמנט של כאוס. ויש מנהיגים שמעוניינים בכאוס. רצף האירועים מסחרר. נשיא ארה"ב לא חדל לדבר עם עיתונאים וראש הממשלה שותק, וכך שניהם לא מסבירים ולא מרגיעים.

על דבר אחד אין ספק: אפילו במחיר סכסוך עם ארה"ב, חייבת ממשלת ישראל להתעלם מהרעשים החיצוניים ולהתמקד במשימות העיקריות: עתיד עזה חייב להתבסס על הדרישות הבסיסיות החשובות ביותר של ישראל. החזרת החטוף החלל האחרון, פירוק עזה מנשקה. הבטחת שליטה צבאית ישראלית מסוימת בעזה כדי למנוע טרור ולהבטיח שקט לתושבים.

השקט נדרש לתושבי העוטף וערי הדרום. והמטרה העליונה: השמדת חמאס כארגון טרור וסילוק אנשיו מהרצועה. אסור לממשלה לוותר על עקרונות ליבה של הביטחון הלאומי. כי לטראמפ ולחברי "מועצת השלום" אין גבול עם עזה או עם לבנון, לנו יש.