פרשנות | בין דמגוגיה לביטחון: מנכ"ל משרד הביטחון חייב להפסיק להשתמש בהפחדה כתוכנית עבודה

מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם, עלה השבוע על בימת ועידת התחזיות של "כלכליסט" והטיל פצצה רטורית. בשימוש מושכל במונח הטעון ביותר בציבוריות הישראלית, הוא האשים את משרד האוצר ב"קונספציה כלכלית עמוקה" ובחזרה למחדלי ה-6 באוקטובר. לדבריו, האוצר "משחק" עם הביטחון, מייצר גירעונות מלאכותיים ומסכן את עצם קיומנו.

אלו מילים קשות, אך המנגינה מוכרת להחריד. ברעם, שהיה סגן הרמטכ"ל ביום הטבח, שייך לצמרת הצבאית ששנה אחר שנה הפחידה את הציבור תחת המנטרה "תקצצו – תפסידו". בשביעי באוקטובר אכן הפסדנו, אך לא בגלל תת-תקצוב. המחדל נבע מסיבות אחרות לגמרי, כאלו שמערכת הביטחון והממשלה עדיין נמנעות מלחקור לעומק.

טקס הפחדה שנתי

שוב אנו חוזים בטקס הקבוע: משרד הביטחון שולף את "נשק יום הדין" – הפחדת הציבור. המסר של ברעם הוא בינארי ופשטני: תנו לנו כל סכום שנדרוש, ללא שאלות וללא פיקוח ("העברת סמכויות"), או שתהיו אחראים למחדל הבא. אלא שבחסות הרטוריקה הלוחמנית, ברעם מנסה להשכיח אמת בסיסית: אין צבא חזק בלי כלכלה איתנה.

הטענה ש"בלי ביטחון אין כלכלה" היא נכונה אך חלקית ומטעה. המשוואה הזו דו-סטרית. ההיסטוריה היא בית קברות למעצמות צבאיות שקרסו כלכלית מבפנים. מדינה ענייה אינה מסוגלת לייצר את תקבולי המסים הדרושים להחזקת צבא כצבא הגנה לישראל. כדי לממן צבא מודרני וטכנולוגי בתקציב שצפוי לנסוק ל-120 מיליארד שקלים (לפני סיוע חוץ), נדרשת תשתית כלכלית של עולם ראשון. אי אפשר להחזיק עוצמה כזו בתוך כלכלה מדשדשת, מוכת חוב ועם דירוג אשראי צונח.

 המחיר האמיתי של "מלחמות נצח"

ברעם מדבר על הצורך בקווי ייצור דינמיים ובמוכנות למלחמה ארוכה. הוא צודק באבחון האיום, אך מתעלם ממשמעות המימון. המספרים מטלטלים: לפי הערכות, מלחמה של 12 ימים בלבד מול איראן – ללא תמרון קרקעי – עלתה למשק הישראלי כ-60 עד 70 מיליארד שקלים (עלויות ישירות, נזק לתוצר ושיקום העורף).

מאיפה יגיע הכסף? לא מעץ המשאלות ולא מהדפסה שתחריב את ערך השקל. הוא יגיע משווקי ההון הבינלאומיים ומכיסו של האזרח. כשמשרד הביטחון דורש "צ'ק פתוח" ומסרב לבקרה של האוצר, הוא מנסר במו ידיו את הענף עליו יושב חיל האוויר. שר אוצר אחראי אינו "משחק" כשהוא דורש פיקוח; הוא שומר על הקופה שתצטרך לממן את המלחמה הבאה.

 הנדסת תודעה במקום התייעלות

הזעקה על "גירעון מלאכותי" היא ניסיון להפוך את היוצרות. הגירעון אינו מלאכותי; הוא ריאלי ומאיים. מערכת הביטחון היא הגוף היחיד במדינה המסוגל "לבלוע" מיליארדים ללא עקבות. הדרישה לשקיפות ברכש ובקרה על התחייבויות עתידיות אינה בירוקרטיה מעכבת – היא חומת המגן הכלכלית של המדינה.

מנכ"ל משרד הביטחון צודק בדבר אחד: אסור לנו לחזור לקונספציה. אך הקונספציה המסוכנת באמת כיום היא המחשבה שניתן לנתק את הצבא מהמציאות הכלכלית. ביטחון לאומי מורכב לא רק ממלאי פגזים, אלא גם ממערכת בריאות מתפקדת, מחינוך איכותי וממגזר עסקי משגשג.

אם נמוטט את הכלכלה כדי לממן את הצבא ללא הגבלה, נתעורר בבוקר אחד עם צבא חזק מאוד – במדינה שאיבדה את היכולת להתקיים. הגיע הזמן שמשרד הביטחון יפסיק להשתמש בטראומת ה-7 באוקטובר ככלי ניגוח תקציבי, ויבין ששמירה על הקופה הציבורית היא משימה ביטחונית לא פחות מייצור טנק המרכבה.