המהפכה האוטונומית בשדה הקרב המזוהם: רובוטיקה ובינה מלאכותית בחזית ההגנה האב"כית

שדה הקרב המודרני מעמיד בפני הלוחמים אתגרים מורכבים ובלתי צפויים, החל מחומרים כימיים וביולוגיים ועד לאיומים רדיולוגיים וגרעיניים. בעוד שיכולות זיהוי ידניות קיימות מזה זמן, הן דורשות משאבי זמן יקרים ומטילות עומס פיזי כבד על הכוחות בשטח, שלעיתים נדרשים לפעול בסביבות מסוכנות מדי או כאלו שאינן נגישות כלל. 

בצבא האמריקאי, נכנס לתמונה המענה המשולב של מערכות אוטונומיות להגנה מפני איומי אב"כ, המהוות נדבך קריטי ביכולת ההרתעה וההישרדות של הכוח הלוחם. מערכות אלו, המבוססות על בינה מלאכותית, אלגוריתמים לקבלת החלטות ורובוטיקה מתקדמת, פועלות כשותף אינטליגנטי בשטח. הן מאפשרות לזהות ולנטרל איומים באופן עצמאי לחלוטין, ובכך הן שומרות על הלוחמים במרחק בטוח ומשפרות משמעותית את המעטפת המבצעית.

כפי שעולה מנתוני מנהלת התוכנית להגנה כימית, ביולוגית, רדיולוגית וגרעינית (CPE CBRND), המאמץ הנוכחי מתמקד בשני ערוצים מרכזיים: שילוב חיישנים על פלטפורמות רובוטיות (CSIRP) ומערכות טיהור אוטונומיות (ADS). תוכנית ה-CSIRP מתמקדת באינטגרציה של חיישנים מודולריים על גבי כלי טיס ורכב בלתי מאוישים, תוך ניצול פריצות דרך בלמידת מכונה ותקשורת כדי לספק התרעה מוקדמת ומדויקת. 

דוגמה בולטת לכך היא רחפן ה-SkyRaider, המסוגל לפעול אוטונומית מעבר לקו הראייה, לנווט בחללים צפופים ולמפות אזורי סכנה גם בתנאים של אובדן קליטת GPS או תקשורת. במקביל, מערכת ה-ADS מייעלת את תהליכי הטיהור על ידי אוטומציה של ניקוי ציוד ותשתיות, מה שמפחית את הצורך בעבודה ידנית מאומצת ומתסכלת של הלוחמים בתנאי זיהום.

התועלת המבצעית של מערכות אלו מתחדדת בתרחישים שבהם האויב עושה שימוש בנשק כימי שדפוסי הפיזור שלו אינם ניתנים לחיזוי בשל תנאי השטח והרוח. במקום לשלוח צוותי זיהוי אנושיים שפעולתם איטית ומסוכנת, מפקד הכוח יכול לשגר נחיל רחפנים למיפוי מהיר של השטח. המידע המתקבל בזמן אמת מאפשר למפקדים לקבל החלטות מושכלות ולפרוס מערכות טיהור רובוטיות באזורים הנגועים, מה שמקצר את לוחות הזמנים המבצעיים באופן דרמטי. מהנדסי המערכת מדגישים כי היכולת לדלג על שלבים שבעבר חייבו לבישת חליפות מגן כבדות וטיהור ידני מפרך, מאפשרת לכוחות להשלים את המשימה מהר יותר ובביטחון רב יותר.

כדי להישאר בחזית הטכנולוגיה, גופי הפיתוח נעזרים בפלטפורמות דיגיטליות המקשרות בין הממשל לתעשייה הפרטית, מתוך הבנה שהשוק האזרחי לעיתים קרובות מקדים את קצב הפיתוח הצבאי. שיתוף פעולה זה הוביל לפיתוח תוכנות המשלבות נתוני חיישנים לתוך תמונת מצב אחידה עבור המפקדים בשטח, וכן לאלגוריתמים המאפשרים למספר מערכות בלתי מאוישות לשתף פעולה כצוות אחד. 

המעבר למערכות אוטונומיות אינו רק עניין של נוחות טכנולוגית, אלא יתרון אסטרטגי מכריע המאפשר ללוחם להישאר ממוקד במשימתו המרכזית, בעוד המכונות מטפלות באיומים הבלתי נראים. במבט לעתיד, ככל שהבינה המלאכותית תמשיך להתפתח, תפקידן של המערכות האוטונומיות רק יתרחב, ויעניק לכוחות הלוחמים את הביטחון לפעול גם בסביבות הלחימה המאתגרות ביותר.