פרשנות | מורשת בר: הכישלון למנוע פלישה לישראל

על רחבת המסדרים של בסיס חצרים, בין דגלי הלאום לשאגת המנועים, ניסה מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב מאז השמונה באוקטובר: לצייר תמונת ניצחון שנועדה להשכיח את התבוסה.

בנאום הפרידה שלו מקורס 191, בר עטף את עצמו במורשתם של ענקי העבר, טולקובסקי ובודינגר, ודיבר על חוסן ואמת. אך האמת המרה היא, שמורשתו האמיתית של בר לא תיכתב בתקיפות בתימן או באיראן. היא תיכתב בדם שנשפך ביישובי העוטף בשעות שבהן חיל האוויר – פאר היצירה הישראלית – פשוט לא היה שם.

האלוף בר כינה את השבעה באוקטובר "בוקר ארור". הוא הודה בפה רפה כי "יכולנו להיות טובים יותר". זהו תת-ניסוח מקומם, כמעט מעליב. חיל האוויר לא רק היה יכול להיות "טוב יותר"; הוא כשל במשימתו היסודית ביותר: הגנה על שמי המדינה ומניעת פלישה רצחנית. במשך עשורים מכרו לנו שהעליונות האווירית היא תעודת הביטוח של ישראל. ביום המבחן, התברר שהפוליסה הזו הייתה חסרת כיסוי.

אך הכשל המבצעי, חמור ככל שיהיה, אינו הנקודה המדאיגה ביותר בכהונתו של בר. הכשל המוסרי והפיקודי הגדול ביותר הוא מורשת ההסתרה. חיל האוויר, שמתגאה מאז ומתמיד בתרבות של "תחקיר ללא פשרות" וביכולת להביט לאמת בעיניים, בחר תחת פיקודו של בר לסגת אל מאחורי חומות של חשאיות וצנזורה.

בנאומו, תקף בר את ה"סיקורים חסרי האחריות" בנוגע למערך מסוקי הקרב באותו בוקר. במקום להשיב בנתונים, במקום להציג לציבור את התחקיר המלא – ללא כחל וסרק – הוא בחר לתת "גיבוי מלא". אבל גיבוי אינו תחליף לשקיפות. הציבור הישראלי, שרואה בחיל האוויר את "החיל של כולם", זכאי לדעת מה באמת קרה בשרשרת הפיקוד באותן שעות גורליות ולפניהם. כיצד החיל התכונן, אם בכלל, לפלישה של אויב צמוד גדר במהלך השנים לפני אוקטובר 2023. 

הטענה כי "הצלחנו מול איראן" היא הסחת דעת אסטרטגית. הצלחה מול איום רחוק אינה יכולה לכפר על כישלון מול איום על הגדר. אי אפשר לקזז את חורבן בארי, כפר עזה או ניר עוז עם תקיפה בחודיידה או טהרן. מפקד חיל אוויר שחפץ בתיקון אמיתי, היה צריך להניח את התחקירים המלאים על שולחנו של האזרח. דרוש אומץ לב ציבורי כדי להודות בטעות, אך דרוש אומץ גדול בהרבה כדי לחשוף את עומק המחדל לעיני כל. בר בחר בדרך הקלה: ניהול פנימי בתוך "מנהלת עצמאית" וסגירת הדלת בפני הציבור.

תת-אלוף עומר טישלר, שנכנס לנעליו של בר, מקבל חיל חזק טכנולוגית אך פצוע אנושות באמונו. אם טישלר חפץ להחזיר לחיל את היושרה המפורסמת שלו, עליו לנפץ את חומת ההסתרה שבנה קודמו. חיל האוויר הוא אכן חיל ממלכתי, כפי שסיים בר את נאומו, אך ממלכתיות אינה חסינות מביקורת, וסודיות אינה תחליף לאחריות.

הגובה שאליו הגיע חיל האוויר בביצועיו המבצעיים בשנה האחרונה הוא מרשים, אך הוא לעולם לא יצליח להסתיר את התהום שנפערה בטבח אוקטובר.