דיווח: אלביט תפתח מערכת הגנה עבור מטוסי איחוד האמירויות
למרות המתיחות האזורית, לפי הדיווח של Intelligence Online, ענקית הטכנולוגיה הישראלית חתמה על חוזה ענק לפיתוח משותף של מערכות הגנה למטוסים עבור אבו דאבי, בעסקה הביטחונית הראשונה עם מדינה ערבית מאז פרוץ המלחמה
ההודעה המסתורית של חברת אלביט מערכות מה-17 בנובמבר בדבר חוזה חדש עם לקוח שזהותו נותרה חסויה, מקבלת כעת פנים ושם.
כפי שפורסם, העסקה, שנפרסת על פני שמונה שנים, נחתמה מול שלטונות איחוד האמירויות הערביות למטרת פיתוח משותף של מערכת הגנה אלקטרונית מתקדמת. הפרויקט השאפתני נועד לספק הגנה היקפית למטוסים אזרחיים וצבאיים כאחד מפני איומים אוויריים מגוונים. אם הפרסום נכון, מדובר בצעד משמעותי המעיד על עומק היחסים הביטחוניים בין המדינות, אשר ממשיכים להתקיים ולשגשג מתחת לרדאר הציבורי, גם כאשר המזרח התיכון בוער.
מקורות המקורבים לנושא מסרו למגזין Intelligence Online כי המערכת החדשה צפויה להיות גרסה משודרגת ורחבת היקף של מערכת ה-J-Music DIRCM המוכרת של אלביט, המבוססת על טכנולוגיית שיבוש אינפרה-אדום כנגד טילים מונחי חום. על פי הדיווח ב-Intelligence Online, ההסכם נחתם במתכונת של ממשלה מול ממשלה (G2G), אך המיזם המשותף הנדרש ליישום בפועל של התוכנית טרם החל לפעול באופן רשמי. שיתוף הפעולה הטכנולוגי הזה, אם אכן נכון, משקף את הצורך הגובר של אבו דאבי בפתרונות הגנה עצמאיים ומתקדמים המשלבים ידע ישראלי ייחודי עם דרישות מבצעיות מקומיות.
חברת אלביט בחרה שלא להגיב באופן רשמי לפניית המערכת, והדיווח לבורסה לניירות ערך בתל אביב נעשה ללא חשיפת זהות הרוכש, תוך דרישה לשמירה על סודיות מוחלטת מצד הלקוח. החשאיות האופפת את העסקה אינה מקרית; אם הדיווח נכון, מדובר בחוזה הביטחוני הראשון שנחתם בין מדינה ערבית לבין קבלן ביטחוני ישראלי מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023. העיתוי הרגיש מחייב את שני הצדדים לנקוט משנה זהירות, במיוחד לאור הביקורת האזורית והלחצים הפוליטיים הנלווים למלחמה המתמשכת בעזה.
איחוד האמירויות, החתומה על "הסכמי אברהם", בחרה לשמור על פרופיל נמוך בכל הנוגע לשיתוף הפעולה שלה עם ישראל מאז פרוץ הקרבות. עם זאת, אם הדיווח נכון, עצם החתימה על חוזה ארוך טווח בהיקף כזה מוכיחה כי אבו דאבי אינה מעמידה בסימן שאלה את ההסכמים הבילטרליים ואת האינטרסים האסטרטגיים המשותפים.
ניתן להעריך כי עבור הממשל באמירויות, החיבור הטכנולוגי לישראל מהווה נדבך קריטי בביטחון הלאומי וביכולת ההרתעה, בעוד עבור התעשייה הישראלית, מדובר בהוכחה לחוסן העסקי ולחיוניות של הפתרונות הישראליים בשוק הגלובלי, גם בתנאי חוסר יציבות פוליטית קיצוניים.