שנתיים של "זמני": מדוע אין חקיקה להתמודדות עם תקיפות סייבר חמורות?

הצעת החוק הנוכחית להארכת תוקף "חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה)" עד ינואר 2027, מעלה תהיות קשות על תפקוד המערכת ועל אופן קבלת ההחלטות הדחופות במדינת ישראל. 

שלוש שנים לאחר שהמשק נכנס למציאות מלחמתית ולצורך דחוף בכלים להתמודדות עם איומי סייבר גוברים, מערך הסייבר הלאומי עדיין מבקש "זמן נוסף" כדי להשלים את עבודת המטה לקראת "קידומו של הסדר קבוע". 

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן: מדובר במעקף משפטי מסוכן להליך חקיקה מסודר ובהפקרת עקרון השקיפות.

 חלופה חקיקתית במקום הסדר קבוע

הוראת שעה, כשמה כן היא, נועדה לטפל בצורך זמני, דחוף ויוצא דופן – במקרה זה, התמודדות עם עלייה משמעותית בתקיפות סייבר מאז ה-7 באוקטובר 2023. החוק המקורי נחקק בדצמבר 2023 לאחר שקדמו לו תקנות שעת חירום. זהו כלי לגיטימי, אך השימוש בו חייב להיות מוגבל בזמן ומלווה בבחינה מתמדת.

אך כיום, כאשר מערכת הביטחון והסייבר עצמן טוענות שאין מדובר רק באירוע דחוף, אלא בצורך ביטחוני מתמשך וחיוני, הדרך הנכונה היא לקדם חוק קבוע. במקום זאת, אנו עדים לטקטיקת הארכה חוזרת ונשנית – הוראת השעה הוארכה כבר שלוש פעמים. המשך השימוש בהוראת שעה לטיפול ב"צורך מבצעי דחוף" מתמשך, מעביר מסר: המערכת מעדיפה לשמר את הכלים תחת מעטה זמני, במקום להתמודד עם אתגרי חקיקה קבועה.

 בור שחור של יעילות

הכלי המרכזי של הוראת השעה הוא הענקת סמכויות נרחבות לגופי הביטחון (מערך הסייבר, שב"כ ומלמ"ב) להכריז על תקיפת סייבר כ"חמורה" ולדרוש מספקי שירותים דיגיטליים ושירותי אחסון לדווח, למסור ידיעות, לקבל הוראות ואף ליידע גופים מקושרים. מדובר בהסדר שיש לו השפעה דרמטית על מגזר עסקי רחב ועל פרטיות וסודיות המידע.

שנתיים לאחר חקיקת הוראת השעה (מנובמבר 2023 עד ינואר 2026) ושלוש שנים מאז ראשית המלחמה, איפה הדיווח? הציבור והכנסת זכאים לדעת: האם הכלים יעילים? האם השימוש בסמכויות שהוענקו הוביל לסיכול תקיפות סייבר חמורות שהיו פוגעות ברציפות השירותים החיוניים? כמה פעמים נעשה שימוש? כמה פעמים ניתנו הוראות לספקים? כמה תקיפות הוגדרו כ"חמורות"? מה הפגיעה? האם השימוש בכלים פגע ביכולת התחרות של הספקים או פגע באמון הציבור?

נכון לעכשיו, הציבור נדרש להאמין לטענה כי "הכלים החיוניים... נדרשים לשם שמירה על ביטחון המדינה", ללא שום דו"ח רשמי, נתונים או הערכת מצב מעמיקה ופומבית של מערך הסייבר המסכמת את תקופת השימוש.

 החובה הדמוקרטית לביקורת ציבורית

הליך חקיקה מסודר בכנסת כולל דיונים בוועדות, קריאה ראשונה, שנייה ושלישית, שבהם הציבור יכול להשמיע את קולו דרך נציגי המגזר העסקי, ארגוני זכויות האדם ומומחים. זהו המנגנון הדמוקרטי שנועד לאזן בין צורכי הביטחון לזכויות הפרט והכלכלה.

הארכה נוספת של הוראת השעה, בטענה שיש להשלים "עבודת מטה", נתפסת כהימנעות מכוונת מהליך זה. זהו שימור של "הוראת שעה" לטובת הממשלה, המאפשר לה להמשיך ולפעול תחת כלי שנועד למצבי קיצון, תוך עקיפת הליך החקיקה המלא.

אם האיום קבוע – הגיע הזמן לחוק קבוע. חובת המערכת היא לספק לציבור דו"ח מפורט על יעילות הוראת השעה, ולגשת בדחיפות לחקיקה שתבסס את הכלים הנדרשים כחוק יסודי ומאוזן, במקום להתחבא מאחורי "הוראת שעה" נצחית.