מהטיל הבודד ללהקה מתואמת: מהפכת המשוטטים מגיעה לבשלות מבצעית

בזירה הצבאית של המאה ה־21 נכתבות מחדש כללי המשחק. חימושים משוטטים, שפעם נחשבו ניסוי טכנולוגי בשולי תורת הלחימה, הופכים היום למרכיב מרכזי בשדה הקרב. 

זיו אבני, סמנכ”ל וראש חטיבת חימושים משוטטים וכלי טיס טקטיים בלתי מאוישים, אלביט מערכות, מסביר כי אם בעבר לוחם או מפעיל נדרש לבצע שרשרת החלטות ארוכה – איתור אויב, זיהוי, בחירת יעד, בחירת אמצעי תקיפה ולבסוף בדיקת תוצאות (BDA) – הרי שכיום כל השלבים הללו מתקיימים במערכת אחת, אוטונומית וחכמה. המשמעות: קיצור דרמטי של זמני תגובה והגדלת יכולת התקיפה בזמן אמת.

שורשי המהפכה אינם חדשים. כבר בשנות ה־40 ניסו האמריקאים לשגר מפציצי B-17 נטולי ציוד כמטחי נפץ מונחי רדיו לעומק גרמניה. רובם לא פגעו במטרה, אך הרעיון היה חסר תקדים זמנו והציב יסודות תפיסתיים שיתעוררו מחדש עשרות שנים מאוחר יותר. העולם לא היה מוכן אז – אך היום, נדמה שכן.

שנות ה־80 וה־90 הביאו את דורו הראשון של החימוש המשוטט – “ציידי המכ”מים” שנועדו להרוות מערכי הגנה. בשלב הבא הגיעו כלים זעירים, קלי משקל, כאלו שניתן לשאת בתרמיל. אולם הפריצה האמיתית היא דור המשוטטים הנוכחי: עשרות קילוגרמים של מערכת תקיפה עצמאית, ראשי נפץ משמעותיים, שהייה ארוכה מעל מטרות ויכולת בחירה עצמאית של יעד. המערכת אינה רק טיל – היא מחשב קרבי.

אבל הטכנולוגיה היא רק מחצית מהתמונה. הדרישות המבצעיות של ימינו מתאפיינות במטרות קצרות־חלון זמן: מהרגע שנחשפה מטרה, נדרש טיפול כמעט מיידי. כאן נכנסת חשיבות איחוד כל שלבי התקיפה למערכת אחת. כלי המסוגל לזהות, לעקוב, לתקוף ולאשר פגיעה – בנתיב פעולה רציף – הוא נכס שמגדיר מחדש הזמן בין מודיעין לביצוע.

מעטפת הכוחות משתנה בהתאם. לא עוד כלי בודד, אלא “להקות” משוטטים המתקשרות זו עם זו, פועלות כמערכת רב־כליתית ומאפשרות תקיפה מרובת וקטורים. שילוב AI ואוטונומיה מייצר לוגיקה מבצעית חדשה: הכלים מקבלים החלטות, מפחיתים עומס מהמפעיל, מתאימים עצמם לתנאי השטח ופועלים כחלק מ־ecosystem אווירי רחב.

העתיד ברור: צבאות יחזיקו לא רק בארסנל משוטטים – אלא במערכי הפעלה סקלביליים, זמינים ומהירי ייצור. מי שלא יקח חלק במהפכה, יישאר מאחור.