פרשנות | עתיד השטחים (יהודה ושומרון) ממשיך להיות בעיה לא פתורה ומסוכנת לישראל

שבעה באוקטובר העלה בזיכרון לא רק את מחדל מלחמת יום הכיפורים, אלא גם את נושא השטחים: יהודה ושומרון, יש”ע, יו”ש, איו”ש, הגדה המערבית. תלוי מה הפוזיציה של הדובר.

קיבלנו תזכורת: התבדו מי שחשבו שבתום המלחמה ניתן יהיה לשוב לסיפוחי יו”ש. המהלך לא עלה יפה. מעלה אדומים כן, מעלה אדומים לא, בא הידיד בבית הלבן ואמר לחסידי ומקדמי הריבונות: DON’T.

עתיד השטחים מעסיק את תושבי ישראל ואת העולם עשרות שנים. מפגינים אנטי-ישראליים בערי אירופה וארה”ב ובאוניברסיטאות מפגינים בראש ובראשונה נגד “הכיבוש”. חמישים ושמונה שנים חלפו מאז כבש צה”ל את השטחים במלחמת ששת הימים, והעולם הליברלי-דמוקרטי אינו מקבל את ה”כיבוש” ומפגין נגדו עד היום הזה, גם אחרי זוועות 7 באוקטובר.

הטיעונים שנשמעים בישראל על ארץ אבות, אדמת אבות, “זה שלנו”, הבטחה אלוהית לאברהם אבי האומה, אינם מתקבלים בקרב מתנגדי שליטת ישראל בשני מיליון פלסטינים ואדמותיהם. גם הידיד מהבית הלבן, טראמפ, אמר השבוע שישראל לא תספח את השטחים. “לא צריך לדאוג, הם מתנהגים יפה”.

אלא שבינתיים צה”ל מנהל מלחמה בשטחים, והאלימות גוברת. היתקלויות, פיגועי טרור, פיגועי דריסה, ייצור כלי נשק במעבדות סתר בערי השטחים בגדה. אך המצב בשטחים איננו בראש סדר היום. אין שם מפקדה אמריקנית-בינלאומית עם נציגי צבאות מכל העולם, וטראמפ עוד לא שלח את יועציו לירושלים לדון בעתיד ג’נין ורמאללה.

צה”ל מנהל בעצמו את המערכה, בפיקוד אלוף פיקוד מרכז וראש שב”כ החדש. אי אפשר לומר שהמערכה נגד הטרור הפלסטיני באיו”ש מתנהלת “על אש קטנה”, כי האש כבר לוהטת ויש מומחים שמתנבאים שתיהפך ללהבה.

מאז מלחמת ששת הימים שואלים מה לצה”ל ולטיפול באוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. שמירה על הסדר בקרב אזרחים זו למעשה משימה של משטרה. אלא שהחוק הישראלי מפקיד את ביטחון השטחים בידי אלוף פיקוד מרכז. הוא הריבון שם.

השטחים האלה, שחיים בהם יהודים-ישראלים ופלסטינים זה לצד זה, לפעמים במרחק נגיעה, הם גחלים לוחשות שעלולות להתפרץ ללהבה גדולה, ופתרון מדיני אין. חילוקי הדעות על מי ישלוט ומי יהיה הריבון בשטחים הם עמוקים ומשולבים בהיבטי דת ואמונה עמוקים. אופציות יש: פתרון שתי מדינות, מדינה ישראלית-פלסטינית אחת, גירוש, הסדר מדיני, חלוקה, ניתוק מוחלט, “הם פה ואנחנו שם”. כל האופציות הללו נידונו באלף ואחד פורומים קרוב לשישים שנה, ומוצא אין ולא נראה לעין.

יש”ע היא שילוב של ערים וכפרים פלסטיניים, ערים ויישובים של ישראלים, כחצי מיליון מספרם. יותר ממאה התנחלויות, חוקיות ולא חוקיות. ביש”ע יש עיר כמו אריאל ובה אוניברסיטה, ולא הרחק – עשרות סוכות ומבנים עלובים על שפיץ של גבעות אלמוניות, שם מתגוררים כמה עשרות “נערי גבעות”, “רועי צאן”. יש ביניהם שמתנכלים דרך קבע לצאן השכנים הפלסטינים ולעצי הזית שלהם, והיו פגיעות קטלניות בתושבים מקומיים. במקביל פועל טרור פלסטיני, ארגוני מחבלים מפגעים בערי הגדה ובכבישים, משליכים אבנים, מבצעים פיגועי דריסה בתחנות אוטובוס ומסכנים את המתיישבים היהודים.

צה”ל מנהל בשטחים סוג לחימה מורכב, מסובך ומסוכן. לוחמים ולוחמות מוצבים במעברי גבול, שני לוחמים מאיישים מחסום, חמושים בנשק שלוף, ומחבל עלול לירות מכל פינה. מי שיושב במכונית מתקרבת עלול לפתוח באש. יחידות קרביות ולוחמי משטרה מבצעים פשיטות לילה בסמטאות ערים, לתוך בתי מחבלים, כדי לעצור פעילי טרור בנוכחות האישה והילדים באישון לילה. זו איננה פעילות צבאית סימפטית ללוחם צעיר בצה”ל.

אלו אינן תצורות הלחימה שצה”ל רגיל בהן ומתאמן לקראתן. זו מלחמת גרילה נגד אויב נסתר ונגד מחבל בודד, שאינו שייך לשום ארגון, קם בבוקר, נכנס למשאית שלו ומחליט לבצע פיגוע דריסה ולרצוח יהודים בתחנת אוטובוס אי שם בכביש בשטחים.

ההצבעה בשבוע שעבר בכנסת על הריבונות היא קדימה לנושא השטחים, שיעמוד גבוה בראש רשימת הנושאים שיעסיקו את הציבור בשבועות ובחודשים לקראת הבחירות לכנסת. אי אפשר יהיה להימלט מעיסוק בעתיד השטחים על כל הגלגולים, החלומות והרצונות: מדינה אחת או שתיים, עתיד ההתנחלויות ועתיד הפלסטינים בגדה.

הדעות בנושא הנפיץ הזה מבוססות על השקפות עולם שונות, הפוכות, המשתרעות על מרחב עצום שבין שיקולי וטיעוני דת, הבטחה אלוהית, תנ”ך, ועד השקפות עולם ליברליות, דמוקרטיות. רצונות להמשך כיבוש, השתלטות ושליטה על עם אחר ללא זכויות, ועד הקצה השני המנוגד של הכרה בזכות השכן למדינה משלו, ובתווך – כאלו שמעדיפים שהמצב יימשך כמו שהוא. לא לגעת, כי זה מסוכן.

בליבת הנושא הנפיץ נמצאת העיר ירושלים, בירת ישראל, ובליבה הר הבית, מקום המקדש, האגן הקדוש, מסגדי אל-אקצא ועומאר. תפילות יהודים על הר הבית, חלומות על הקמת בית כנסת על הר הבית, מלמול תפילה. מבחינה סטטיסטית גרידא, מדובר במנייני מתפללים יהודים במקום הקדוש ביותר לעם היהודי מול כמעט שני מיליארד מאמינים מוסלמים בכל רחבי העולם, מאינדונזיה ומלזיה ועד אלג’יריה ומרוקו, שעבורם ההר והעיר סביבו הם קדושים.

טראמפ פוסל סיפוח, אך בשנות הממשלה הנוכחית הוקמו התנחלויות ונבנו שכונות, בוצע סיפוח דה-פקטו וצעדים להבטחת רצף טריטוריאלי, שמגמתו לבטל כל אפשרות של רצף טריטוריאלי פלסטיני, שעלול להוביל להקמת מדינה פלסטינית.

זו המחלוקת הנוראה, שכרגע אין לה פתרון. ויש לזכור: השטחים והתושבים הפלסטינים אינם הרחק בעזה, בלבנון, בירדן או בסוריה. מדובר במיליוני פלסטינים ומאות אלפי ישראלים שחיים בצמידות גיאוגרפית, בתוך יורה רותחת. לאיש מהם אין כוונות לעזוב, ורמות העוינות גוברות. היכן הפתרון?