גרינלנד חשופה: מערכות ההגנה האמריקאיות אינן ערוכות לאיום הטילים ההיפרסוניים

מאז תחילת המלחמה הקרה, מערכות ההתרעה המוקדמות בגרינלנד היוו מרכיב מרכזי בהגנה על צפון אמריקה מפני מתקפות גרעיניות. אך כיום, עם הופעתם של טילים היפרסוניים, מתרבים הקולות המתריעים כי הבסיסים האמריקאיים באי אינם ערוכים להתמודד עם האיום החדש.

לדברי טרוי בופארד, מנהל מרכז הביטחון הארקטי באוניברסיטת אלסקה, ארצות הברית אינה מחזיקה כיום מערך הגנה אווירית משולב בגרינלנד. לדבריו, "האיום החדש של טילים היפרסוניים שינה את כללי המשחק, והמערכת הקיימת אינה מסוגלת להגן מפניהם".

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Small Wars Journal (פרסום באתר defensenews), קוראים בופארד ועמיתיו להקמת מערכת הגנה אווירית רב-שכבתית באי, בדגש על בסיס החלל פיטופיק והחיישנים האסטרטגיים שבו. כיום מאובטח הבסיס על ידי יחידות חיל האוויר, אך אלו מיועדות בעיקר להגנה קרקעית מפני פשיטות קומנדו או טרור, ולא להתמודדות עם טילים במהירות של מעל מאך 5.

ההצעה כוללת שילוב של מערכות הגנה קצרות ובינוניות טווח, כגון סוללות פטריוט, NASAMS ומערכות SHORAD, לצד חיישנים מתקדמים – ממכ"מים לטילים בליסטיים ועד מכ"מים לגובה נמוך ומטוסי התרעה מוקדמת.

הכותבים מציינים כי גם מערכות עתידיות כמו הגנת לייזר רב-שכבתית עשויות להשתלב במערך. עם זאת, תנאי האקלים הקיצוניים בגרינלנד – טמפרטורות של עד מינוס 100 מעלות פרנהייט, שלג וקרח – מהווים אתגר משמעותי לביצועי המכ"מים והחיישנים.

טכנולוגיות כמו אופטיקה אדפטיבית ומכ"מים פולרימטריים עשויות לסייע בהתמודדות עם התנאים, אך הצלחה בזירה זו דורשת מומחיות טקטית ייחודית לאזור הארקטי.

מאז 1960, עת הופעלה מערכת ההתרעה BMEWS, מהווה גרינלנד את קו ההגנה הקדמי של ארצות הברית. כיום פועלת במקום מערכת Upgraded Early Warning Radar, כחלק מהסקוואדרון ה-12 של חיל החלל.

ההגנה על גרינלנד אינה רק עניין טכני, אלא גם פוליטי. האי, השייך לדנמרק, מציב אתגר משולב לארצות הברית ולנאט"ו. לאחרונה הועברה האחריות על גרינלנד מפקוד האירופי לפיקוד הצפוני של ארה"ב, מה שמעיד על שינוי תפיסתי – גרינלנד נתפסת כחלק מהגנת המולדת.

המאמר קורא לשיתוף פעולה בין פיקודים שונים – פיקוד צפון, פיקוד אירופה, פיקוד האסטרטגי ונוראד – ולשילוב ההגנה על גרינלנד בתוכנית ההגנה האווירית של נאט"ו.

לסיכום, הכותבים מדגישים כי הצלחה בהגנה על גרינלנד תדרוש לא רק משאבים, אלא גם שינוי תפיסתי – להפוך את הארקטי לנושא מרכזי בתכנון הביטחוני, ולא לשוליים כפי שהיה מאז תום המלחמה הקרה.