פרשנות | שתי מלחמות, שתי זעקות אימה, כשל אחד

יום הכיפורים, שישה באוקטובר 1973, ושמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023. במפקדת אוגדה 143 בטסה שבפיקוד דרום נשמעו זעקות האימה של לוחמי המעוזים שהתחננו בפני אריק שרון: "תציל אותנו", כאשר המוני חיילים מצרים צלחו את התעלה, טיפסו על הסוללות ונכנסו לחצרות המעוזים. לא באו להושיע אותם. בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023, ברשתות הקשר נשמעו הדיווחים האחרונים וקולות הפחד והאימה של התצפיתניות: "חצו את שעון החול. קבלו פרש טורקי מלא". לא באו להציל אותן.

קולות אלו הם הקצוות הטרגיים של שתי המלחמות הקשות ביותר בתולדות המדינה. הדרג המדיני, צה"ל, שב"כ וכל ארגוני הביטחון ממונים על שלום התושבים. זעקות לוחמי המעוזים והתצפיתניות היו תחילת המלחמות. מלחמת יום הכיפורים נמשכה קצת יותר מחודש ימים, עד שהצדדים נפגשו באוהל השיחות בקילומטר ה־101 בסיני לשיחות שהובילו להסכם שלום עם מצרים. צה"ל ישב 42 קילומטרים מדמשק. מלחמת שבעה באוקטובר 2023 נמשכת כמעט שנתיים, ואין סימנים לסיומה; אולי יש סיכוי עם תוכנית טראמפ משבוע זה.

אחרי מלחמת יום הכיפורים היו חילופי שבויים, כמקובל בין מדינות. מלחמת שבעה באוקטובר לא תסתיים עד שלא ישובו הביתה ולקבר ישראל כל עשרות החטופים החיים והחללים. במלחמת יום הכיפורים הביס צה"ל שני צבאות חזקים ומצוידים היטב, מצרים וסוריה, שנהנו מיתרון ההפתעה המוחלטת, והיו התוקפים הראשונים. מלחמת שבעה באוקטובר נמשכת שנתיים בין אחד הצבאות החזקים בעולם ובין כמה אלפי טרוריסטים, שהשכילו במשך שנים להצטייד בנשק ולחפור לעצמם עולם תת־קרקעי במנהרות. ואנחנו ראינו, ידענו ולא עשינו מאומה. עכשיו מוחזקים שם החטופים.

לוחמי צה"ל לחמו בעוז ובגבורה עילאיים אז וגם היום. המדינה וצה"ל נפלו קורבן ל"קונספציה": 'המצרים לא יעזו לצלוח את התעלה', 'לא יזוזו לפני שיקבלו טילים מרוסיה', 'הסורים לא יזוזו בלי המצרים', 'אין סימנים מעידים למלחמה', 'תרגיל של צבא מצרים'. קצין צעיר זעק שהמצרים מסירים רשתות הסוואה ומשפחות רוסים יוצאות ממצרים – ומקבלי ההחלטות ראו, אך לא הבינו. חמאס שלח כל שבוע המוני אדם אל סמוך לגדר הגבול, הטיס רחפנים בשמי עזה, שרף שדות, וארגן פעילות כאילו־התקפית ליד הגדר.

אנשי חמאס נראו מודדים פרצות בגדר, אך לא היו סימנים מעידים. אפשר היה לדלל כוחות לרגל החג, לצאת לנופש, ולהשאיר ארבעה מסוקי קרב בכוננות לכל מדינת ישראל. העיקר שנקבעה הערכת מצב לשעה 08:00 בבוקר. גאווה, גאוותנות, יוהרה, זחיחות, 'אני ואפסי עוד', וזלזול בכפופים, במיוחד אם הם זוטרי־דרגה או בנות, אפיינו את המערכת. היה מקור אחד לידיעות על האויב; אולי כדאי היה להקשיב לעוד מקור. חיילת התלוננה למפקדה: 'אנו מבחינות בהכנות לפעולה בצד השני'. תשובתו הייתה: 'תתעסקי בשלך, אל תתערבי ואל תפריעי'.

תצפיתנית צעירה אמרה לאביה: 'אבא, אחרי החגים תהיה מלחמה'. היא ידעה כי היא ראתה ושמעה, אך הפיקוד העליון היה חירש ועיוור. היו בהיסטוריה מחדלים מודיעיניים של שליטים שלקו בעיוורון הקונספציה: סטלין לפני מבצע ברברוסה והאמריקנים לפני פרל הארבור. היה מידע, אך לא התייחסו אליו. זה קרה אצלנו פעם ראשונה במלחמת יום הכיפורים, ועל פעם ראשונה ניתן אולי לסלוח. אבל כאשר זה קרה בפעם השנייה באוקטובר 2023, אין סליחה ומחילה.

היום, אחרי שנתיים, מותר וחובה לשאול את צה"ל, אמ"ן ושב"כ על רכיביהם: איך ייתכן שבמשך שנים לא נמצא ולו סוכן אחד ויחיד מתוך שני מיליון תושבי הרצועה שירים טלפון ויספר למפעליו בישראל על הכנות חמאס למלחמה? זהו כישלון יומינט אדיר ובלתי נסלח. וחמור מזה: אחרי שבעה באוקטובר חלפו שנתיים ושוב, עד כמה שידוע בציבור, לא נמצא סוכן אחד ויחיד בכל הרצועה שידווח למפעיל בישראל היכן נמצאים חטופים, מי מחזיק בהם, ומה קורה להם.

בידי הדרגים המדיניים בחודשים שלפני אוקטובר 1973 ולפני שבעה באוקטובר 2023 היו ידיעות, דיווחים, פיסות אינפורמציה, והערכות מדויקות יותר ופחות – הכול חוץ ממידע קונקרטי מדויק ממקור אמין, 'ידיעת זהב' שכך וכך יקרה בשעה זו וזו. בוצעו מבצעי הונאה מוצלחים של האויבים, ואנחנו לא ידענו, לא הבחנו, ולא התכוננו. הסיבות לכך הן זלזול באויב: 'אין לו יכולות', 'הוא לא יעז', 'יש לנו אמצעי התרעה, אזהרה, ואלקטרוניקה מתקדמת'.

לא היה מי שימשוך בדש מעילו של הדרג המדיני והקודקודים העליונים ויזהירם במפורש שעומדת לפרוץ מלחמה. אין זה מפחית מאחריותם כמפקדים העליונים, כראשי ממשלה, כמי שהדברים קרו במשמרתם, כמי שלא טרחו לבדוק, לבחון, לשאול שאלות, להטיל ספקות ולהגיע למסקנות נכונות. הרי בדיוק לשם כך בחר בהם העם ונתן בהם את אמונו. 

לשם כך דרושה עכשיו ועדת חקירה ממלכתית לחקר ה'לפני' וה'אחרי' שבעה באוקטובר 2023. זו דרישת המינימום של הציבור מנבחריו, ממי שכשלו בתפקידיהם. זכותו של העם לדרוש ממנהיגיו במדים ובעניבות פחות גאווה ויותר מקצוענות, פחות שביעות עצמית ויוהרה ויותר צניעות, פחות התרברבות ויותר שיקולים ענייניים וקבלת החלטות. כי זה בנפשנו.