הבטחות על הנייר מול יישום בשטח – חומרים מסוכנים בים וביבשה בעקבות אסון ביירות

הפיצוץ ב-4 באוגוסט 2020 בנמל ביירות שימש תזכורת לסיכונים הקטסטרופליים הנשקפים מניהול כושל של חומרים מסוכנים.

עצם קיומן של אמנות וסטנדרטים בינלאומיים אינו מספיק – עבור ממשלות רבות, אשרור אמנות נותר הצעד הראשון והיחיד, ללא דגש מספיק על חקיקה מקומית, על פיקוח קבוע ועל הכשרות.

בטיחות אמיתית דורשת יותר מאשר ציות פורמלי – היא דורשת תרבות של ערנות, אחריות ושיפור מתמיד. הלקחים מהפיצוץ בנמל ביירות ברורים: ללא מחויבות, גם התקנות המקיפות ביותר יישארו לא יעילות.

באתר האינטרנט של Stephenson Harwood, פירמת עורכי דין בינלאומית, פורסם (03/09/2025) מאמר תחת הכותרת: חיזוק מסגרות הבטיחות הימית – לקחים ורפורמות מאז הפיצוץ בביירות. המאמר הוא פרי עטם של שני שותפים מדובאי, שאחד מהם משמש מנהל מחלקת השילוח והביטוח באזור המזרח התיכון.

המאמר סוקר מה עשתה הקהילה הבינלאומית לאחר הפיצוץ כדי לבחון מחדש את התקנות ואת הסטנדרטים הבינלאומיים הנוגעים לבטיחות בנמלים, להובלה ולאחסון של חומרים מסוכנים, ואת מידת האפקטיביות שלהם.

לבנון הייתה חתומה על הקוד הבינלאומי לחומרים מסוכנים ימיים (IMDG) ועל אמנות שונות תחת הארגון הימי הבינלאומי (IMO) זמן רב לפני הפיצוץ.

ה-IMO הוא סוכנות של האו”ם האחראית על קביעת סטנדרטים גלובליים לבטיחות ולביטחון הספנות הבינלאומית. בנוסף, ה-IMO מפקח על האמנה הבינלאומית לבטיחות החיים בים (SOLAS) ועל קוד ניהול הבטיחות הבינלאומי (ISM).

קודי IMDG, SOLAS ו-ISM קובעים דרישות לבטיחות ימית ולהובלה בטוחה של חומרים מסוכנים בים.

אסון ביירות הציף את הנתק הגלובלי בין המסגרות הבינלאומיות לבין אכיפתן בפועל בתחומי שיפוט מקומיים. אשרור לבדו אינו מספיק, וממשלות חייבות ליישם אותן באופן פעיל כדי שלתקנים תהיה השפעה אמיתית.

האיחוד האירופי נקט יוזמה לבחינת השלכות האסון על הבטיחות הימית ועל ניהול חומרים מסוכנים. נמלים רבים באיחוד האירופי מטפלים בכמויות משמעותיות של חומרים מסוכנים.

סמינר האו”ם

האו”ם כינס סמינר בסוף שנת 2020 בנושא “לקחים מהפיצוץ בביירות”. מגוון כלים כבר מסדירים את האחסון, הטיפול וההובלה של חומרים מסוכנים, והסמינר הדגיש את הצורך הדחוף באכיפה חזקה יותר ברמה הלאומית.

בסמינר נסקרו מערכות קיימות ובוזהו תחומים לשיפור, במיוחד בכל הנוגע לפערים רגולטוריים, ליישום ולנקודות תורפה כגון הסתמכות על נתוני מכס מבוססי מסמכים, שעלולים להוביל לאובדן או לסיווג שגוי של משלוחים בסיכון גבוה.

הודגש כי בטיחות הנמלים תלויה בפעולה מתואמת בין בעלי עניין, כולל רשויות הנמל, המכס, ההגנה האזרחית ואחרים, וכי היעדר פלטפורמה דיגיטלית מאוחדת לנתוני משלוחים בסיכון גבוה בזמן אמת מעכב ניהול סיכונים יעיל.

“מסמך לבן”

בשנת 2021 האגודה הבינלאומית לתיאום טיפול במטענים פרסמה “מסמך לבן” (כינוי למסמך רשמי שמספק מידע מעמיק על נושא מסוים, לרוב כדי להסביר בעיה מסוימת ולהציע פתרון) בנושא אחסון וטיפול בחומרים מסוכנים. המסמך הפך במהרה למסמך מכונן בדיונים שלאחר אסון ביירות, הציג תמונת מצב רגולטורית והדגיש את הליקויים ביישום.

ממצא מרכזי של המסמך היה שבעוד שקוד IMDG מתעדכן מדי שנתיים, הוא נותר ממוקד בשינוע ימי בלבד. הקוד מציע מעט הנחיות לגבי האופן שבו יש לאחסן מטען של חומר מסוכן ביבשה.

בנוסף, אין מקבילה אמיתית לקוד IMDG המסדירה את התיוג, ההפרדה והניהול של חומרים מסוכנים בעת האחסון. במקום זאת, לעיתים קרובות נעשה שימוש בקודי בנייה לאומיים ומקומיים כדי לגשר על הפער.

פרשנות ואכיפה סלקטיבית מציבות גם הן אתגרים: קוד IMDG הוא טכני, מורכב ביותר ומשאיר מקום לעמימות. ממשלות מסוימות “בוחרות בפינצטה” לאילו חלקים של הקוד לציית או משתמשות בהוראות מיוחדות כדי להצדיק אי-ציות.

המסמך חשף פערים במוכנות לשעת חירום: נמלים רבים, כולל כמה הממוקמים ליד אזורים עירוניים צפופי אוכלוסין, לא ערכו תרגילי חירום במשך עשרות שנים.

במסמך צוין כי רק חמש מדינות הצהירו לאחרונה על אי-ציות לפרוטוקולים של חומרים מסוכנים, מה שמצביע על כך שמשטרי הפיקוח נותרו לא עקביים ולעיתים קרובות שטחיים.

בסך הכול, המסמך חיזק את העמדות שאומצו במהלך הסמינר של האו”ם וה-OECD, והדגיש את הצורך במסגרת גלובלית מגובשת וברת-אכיפה יותר לאחסון בטוח של חומרים מסוכנים – הן בים והן ביבשה.

עדכון IMDG

לאחרונה ה-IMO עדכן את קוד IMDG כדי להבהיר כי ניתן לאחסן אמוניום חנקתי ודשנים נלווים מתחת לסיפון רק אם ניתן לפתוח את כל הפתחים במקרה חירום, מה שמבטיח כיבוי אש ואוורור יעילים. אף שהדבר אינו מתייחס לאחסון יבשתי, הוא מדגים מחויבות מסוימת של הקהילה הבינלאומית לפרקטיקות בטוחות יותר.

הוקם כוח משימה לבטיחות חומרים מסוכנים כדי לנסח הנחיות בטיחות ברחבי האיחוד האירופי ולאסוף נתונים מנמלים, תוך התמקדות בחומרים בסיכון גבוה. האיחוד האירופי מפתח מערכת מעקב דיגיטלית מרכזית עבור המכס, רשויות הנמלים ושירותי החירום, לצד משטרי פיקוח חדשים מבוססי סיכונים.

קיים דגש הולך וגובר על הצהרות מטען מדויקות ובזמן, ומעבר למערכות הצהרות מטען דיגיטליות כדי לשפר את העקיבות. שילוב מערכות אלה יכול לחזק את ניהול הסיכונים.

המידע מסתמך על פרסומים שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn שאני מנהל: Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH ו-Fireworks and Pyrotechnics OSH.