מודי וצ׳י: הודו וסין הן שותפות להתפתחות – לא יריבות

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ונשיא סין שי ג׳ינפינג הצהירו בסוף השבוע כי שתי המדינות הגדולות באסיה אינן יריבות אלא שותפות להתפתחות, תוך ניסיון להפגין חזית מאוחדת מול הלחץ המערבי. המפגש נערך בעיר טיאנג׳ין שבסין, במסגרת פסגת ארגון שנחאי לשיתוף פעולה (SCO), בהשתתפות מנהיגי רוסיה, איראן, פקיסטן ומדינות מרכז אסיה.

על פי דיווח של סוכנות רויטרס, הפגישה הגיעה ימים ספורים לאחר שממשל הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הטיל מכסים של 50% על סחורות הודיות – מהלך שפגע בקשרים האסטרטגיים שטיפחו וושינגטון וניו דלהי במשך עשרות שנים, במטרה לאזן את השפעת בייג׳ין באזור.

בפגישה הדגיש מודי את מחויבותה של הודו לצמצום הגירעון המסחרי מול סין, שהגיע השנה לשיא של 99.2 מיליארד דולר. הוא ציין כי בגבול ההימלאיה, שם התרחשה ב-2020 תקרית קטלנית בה נהרגו חיילים משני הצדדים, הושגה יציבות יחסית בעקבות הסכם סיורים שנחתם בשנה שעברה. “הצלחנו ליצור אווירה של שלום ויציבות, המאפשרת להתקדם ביחסים על בסיס כבוד ואמון הדדי”, אמר.

צ׳י מצדו הדגיש כי סין והודו מהוות זו עבור זו הזדמנות לפיתוח ולא איום. לדבריו, “אין לאפשר לסוגיות הגבול להכתיב את מכלול היחסים”. לפי סוכנות הידיעות הרשמית שינחואה, הנשיא הסיני הוסיף כי אם שתי המדינות יבחרו לראות זו בזו שותפות ולא יריבות, היחסים יהיו “יציבים ובעלי טווח ארוך”.

במקביל לשיח המדיני, הודיעו המנהיגים על צעדים מעשיים לקידום קשרי הכלכלה והתיירות. הודו וסין סיכמו לחדש טיסות ישירות, שהופסקו מאז מגפת הקורונה, וכן לבטל מגבלות הדדיות על ויזות תיירות. בנוסף, בייג׳ין התחייבה להסיר מגבלות ייצוא על משאבים חיוניים, בהם דשנים ומכונות קידוח.

הצהרות הפיוס מגיעות ברקע חשש מהשפעת פרויקט סיני עצום להקמת סכר בטיבט, שעלול להפחית את זרימת המים לנהר הבראהמפוטרה בשיעור של עד 85% בעונת היובש – סוגיה המעוררת דאגה רבה בניו דלהי. כמו כן, נותרו מוקדי מחלוקת מתמשכים סביב תמיכתה של סין בפקיסטן ואירוחו של הדלאי לאמה בהודו.

מומחים מציינים כי למרות האיתותים החיוביים, הדרך לנורמליזציה מלאה עוד ארוכה. מנוג׳ קיוולראמני, חוקר יחסי סין-הודו במכון טאקששילה בבנגלור, אמר כי “הסיכומים משדרים מסרים מעורבים – אך גם מבטאים הכרה בצורך לייצב את היחסים על רקע טלטלות בזירה הגיאופוליטית”.

באופן זה, שתי המעצמות מבקשות למצב את עצמן לא כיריבות אזוריות אלא כשותפות בעלות אינטרס משותף מול אתגרים גלובליים – החל בסחר וכלה בביטחון אזורי.