פרשנות | בלי התחייבות להגנת המיעוטים – ישראל צריכה להקים אוטונומיות מוגנות בסוריה

בעוד ישראל מנהלת מגעים עם הנשיא הזמני של סוריה, ג׳ולאני, במטרה להחיות את הסכם ההפרדה משנת 1974, מתנהל מהלך מסוכן שמקדם השגריר האמריקאי תומאס ברק. ברק שם את כל כובד משקלו על גבולות ומנגנוני פיקוח צבאיים, ומתעלם מהותית מהשאלה הבוערת באמת – הגנתם של הדרוזים, הנוצרים והכורדים. שוב אנו עדים לניסיון לייצר “יציבות מדינית” על גבם של המיעוטים, מבלי לספק להם הגנה בסיסית או להבטיח את זכותם לחיים בכבוד ובביטחון.

המציאות בשטח קשה מנשוא. הדרוזים בסווידא סובלים מסגר חונק – אין להם מזון בסיסי, אין דלק, אין תרופות ובתי החולים קורסים. מקומות תפילה נפגעו, ומעשי טבח כבר התרחשו. גם הנוצרים חיים תחת לחצים כבדים, והכורדים בצפון סוריה מותקפים שוב ושוב. לנוכח מציאות זו, הסכם שמדלג על זכויות המיעוטים אינו אלא חתימה על גזר דין מוות עבורם. ברק והממשל האמריקאי שמאפשר לו להתנהל כך מעדיפים יציבות מדומה על פני ערכים מוסריים, ובכך נותנים לגיטימציה להסכם חד־צדדי וריק מתוכן אנושי.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לשתוק. עליה להבהיר כי לא ייחתם שום הסכם ללא פרוזדור הומניטרי מאובטח שיאפשר לשבור את המצור, ללא פיקוח בינלאומי גם במרחבים הדרוזיים, הנוצריים והכורדיים, וללא סעיף מחייב שיבטיח שמירה על חיי המיעוטים ועל מקומות תפילה. נציגי המיעוטים עצמם חייבים להיות חלק ממנגנוני הפיקוח, כדי שקולם לא יושתק פעם נוספת.

גם על ג׳ולאני מוטלת אחריות ברורה. הוא אינו יכול להמשיך לדבר בשתי שפות. עליו להתחייב בפומבי ובכתב כי המשטר הסורי יגן על המיעוטים, להתנער מהפנאטים שפועלים נגדם, ולומר זאת בקול ברור בנאום רשמי – באו״ם או בפרלמנט – כדי להצהיר כי לא תהיה פגיעה במיעוטים, לא תהיה כפייה דתית ולא תהיה פגיעה במקומות קדושים.

ואם התחייבות כזו לא תינתן, ישראל חייבת להוביל יחד עם הקהילה הבינלאומית מהלך חלופי – הקמת אוטונומיות מוגנות לכל מיעוט ומיעוט: דרוזית בדרום, נוצרית במרכזים מרוכזים, וכורדית בצפון – כולן עם מנגנוני ביטחון מפוקחים וערבויות בינלאומיות. רק כך ניתן יהיה למנוע את חזרתו של עוד טבח, ועוד בגידה במיעוטים.

העולם חייב להבין: לא תיתכן יציבות אמתית אם הדרוזים, הנוצרים והכורדים יוותרו מופקרים. אין הסכם בלי הגנת המיעוטים – ואם לא, ישראל חייבת לדרוש אוטונומיות מוגנות לכל אחת מהקהילות. זהו קו אדום שישראל מוכרחה להציב, בשם המוסר, בשם הביטחון ובשם עתידו של המזרח התיכון.

בהיג׳ מנסור, שגריר בדימוס, ראש מועצת עוספיה לשעבר וקצין בכיר במילואים