מהאסון במזלג הספרדי למחקר פורץ דרך: הפיצוץ ביוטה שהוביל לשיפור בטיחות הובלת חומרי נפץ

אתר האינטרנט axios.com פרסם (18/08/2025) כתבה לרגל מלאות 20 שנה לפיצוץ, שבו משאית סמי-טריילר שהובילה חומרי נפץ, שנועדו לפעולות פיצוץ בתעשיית הכרייה, הותירה אחריה מכתש בכביש המהיר במדינת יוטה.

ב-10 באוגוסט 2005 משאית סמי-טריילר שהובילה חומרי נפץ התהפכה בפתחו של קניון המזלג הספרדי (ספניש פורק), עלתה באש, וכ-8,400 מאיצים (בוסטרים) יצוקים במשקל כולל של כ-15 טון (35,500 פאונד) התפוצצו.

מהפיצוץ נוצר במקום מכתש בגודל של 8 על 21 מטרים, פסי רכבת נתלשו מהאדמה, רסיסים שוגרו למרחק של 400 מטרים ופרצו מספר שריפות.

איש לא נהרג בתאונה זו, אך לפחות 20 בני אדם נפצעו, משום שהפיצוץ שיגר רסיסים לכל הכיוונים ויצר גל הדף שעקר את חלונות המכוניות הסמוכות. עוברי אורח משכו את הנהג והמלווה שלו מההריסות ממש רגע לפני הפיצוץ.

איש לא הופתע כשמשאית עמוסה בחומרי נפץ התפוצצה, אך עוצמת הפיצוץ הייתה מדהימה, ומשקפי שמש עפו מפניהם של אנשים שהיו במרחק של 16 קילומטרים.

הסיבה לפיצוץ האדיר בכביש המהיר ביוטה, שנגרם על ידי תהליך שנקרא מעבר משריפה מהירה לפיצוץ (Deflagration to Detonation Transition), היוותה תעלומה. למרות אופיו הנפיץ של המטען, הוא לא היה אמור להתפוצץ בעוצמה כפי שקרה.

הפיצוץ הזה לא היה אמור להתרחש. המאיצים תוכננו להתלקח ולא להתפוצץ — תגובה איטית יותר והרבה פחות אלימה. במקרה של שריפה בשוגג גלילי הנפץ היו אמורים להישרף במהירות בסוג של בעירה הנקראת דפלגרציה, שבה האירוע מוגבל על ידי העברת חום, ואירועי התלקחות מתפשטים במהירות נמוכה ממהירות הקול.

דטונציה (פיצוץ), לעומת זאת, מתרחשת כאשר הבעירה מתפשטת בקצב על-קולי ומפעילה גל הדף בלחץ גבוה.

תאונות כאלה נדירות ביותר, אך ברור שיכולות להיות להן תוצאות הרסניות. לכן, הבנה טובה יותר של האופן המדויק שבו מתרחשים פיצוצים כאלה יכולה להיות צעד חשוב בלמידה כיצד למנוע אותם.

חוקרים מאוניברסיטת יוטה פרסמו מאמר בשנת 2015 תחת הכותרת: Multiscale Modeling of Accidental Explosions and Detonations. החוקרים השתמשו במשאבי מחשוב-על של The Argonne Leadership Computing Facility (ALCF), מתקן של משרד האנרגיה האמריקאי הממוקם במעבדה הלאומית ארגון, כדי לשחזר את הפיצוץ באופן וירטואלי.

בהובלת פרופסור מרטין ברזין, צוות המחקר ביצע סימולציות תלת-ממד בקנה מידה גדול על מירה, מערכת IBM Blue Gene/Q של ALCF, כדי לחקור את המנגנונים הפיזיקליים שהובילו למעבר מדפלגרציה לדטונציה.

לאחר שנים של סימולציות מחשב הגיעו החוקרים למסקנה כי חומרי הנפץ ניזוקו, או פשוט נדחסו חזק מדי לתוך המשאית.

המחקר הזה עזר לזהות דרכים בטוחות יותר לארוז ולהוביל חומרי נפץ.

המידע מסתמך על פרסומים שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn שאני מנהל: Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו-Fireworks and Pyrotechnics OSH.