ממשלת לבנון נגד חזבאללה: החלטה היסטורית לפירוק הנשק מול התנגדות חריפה

החלטת ממשלת לבנון ליישם את מונופול המדינה על הנשק, כולל פירוק חזבאללה, מציתה עימות פוליטי ופוטנציאל למשבר פנימי, עם מעורבות בינלאומית ותמיכה איראנית בארגון השיעי

ממשלת לבנון נגד חזבאללה: החלטה היסטורית לפירוק הנשק מול התנגדות חריפה

Credit - Fadel Itani via Reuters Connect

ב־5 באוגוסט 2025 קיבלה ממשלת לבנון החלטה דרמטית: להכין עד סוף השנה תוכנית לפירוק כל המיליציות החמושות במדינה, בראשן חזבאללה, בהתאם להסכם טאא’ף והחלטת מועצת הביטחון 1701. יומיים לאחר מכן אישרה הממשלה עקרונות מסמך אמריקאי, שגובש בידי השליח המיוחד תומאס בראק, הקובע לוח זמנים מדורג לפירוק הנשק, נסיגות ישראליות וחיזוק צבא לבנון, תוך הבטחת סיוע כספי נרחב.

על פי דיווח של מרכז המידע למודיעין ולטרור על-שם אלוף מאיר עמית, המהלך, שמוביל הנשיא ג’וזף עאון לצד ראש הממשלה נואף סלאם, נתקל בהתנגדות חריפה מצד חזבאללה ואמל. שריהם נטשו את הישיבות, ובכירי הארגון הצהירו כי “איש אינו מסוגל לפרק את נשק ההתנגדות”, תוך דרישה להפסיק את “התוקפנות הישראלית” לפני כל דיון. 

בחזבאללה מזהירים מהשלכות ביטחוניות על הקהילה השיעית ומאיימים בהפלת הממשלה או במחאה עממית. תומכיהם הפגינו במעוזי הארגון, והתקשורת המזוהה עימם האשימה את ההנהגה בשירות ארה”ב וסעודיה.

מנגד, מתנגדי חזבאללה – שרי ממשלה, מנהיגי מפלגות נוצריות וסוניות – בירכו על ההחלטה כצעד היסטורי להחזרת הריבונות והביטחון, וטענו כי נשק המיליציות רק הביא הרס ללבנון. שרי חוץ ומשפטים אף קראו להאיץ את התהליך ולתמוך בצבא הלבנוני.

בזירה הבינלאומית, ארה”ב שיבחה את המהלך והבטיחה תמיכה כלכלית וביטחונית, בעוד שאיראן יצאה נגדו בחריפות, בטענה שמדובר ב”תוכנית אמריקאית-ציונית” שנועדה לפגוע ביכולת ההגנה של לבנון. ההתבטאויות האיראניות עוררו תגובת נגד חריפה בביירות, עם קריאות לגרש את השגריר האיראני.

הערכת מומחים בלבנון היא שהממשלה תמשיך ללחוץ על חזבאללה בשילוב דיאלוג, אך האידיאולוגיה הבלתי מתפשרת של הארגון, התלות בסיוע האיראני והחשש מפגיעה בשיעים – צפויים להקשות על יישום ההחלטה. התרחיש המדאיג הוא הידרדרות לעימותים פנימיים, ואף לעימותים חמושים, אם המחלוקת תחריף.

העימות הנוכחי בין ממשלת לבנון לבין חזבאללה אינו רק מאבק על נשק – אלא מבחן לעתיד הריבונות הלבנונית, ליכולת המדינה לאכוף את חוקיה, ולכיוונה האסטרטגי בין השפעה מערבית לבין המשך הזיקה לציר האיראני.