פרשנות | מי באמת מרוויח מתזכיר חוק החברות הממשלתיות החדש?

תזכיר חוק החברות הממשלתיות התשפ”ה–2025, שהונח לאחרונה להערות הציבור, מציג עצמו כמהלך מודרניזציה חיוני: עדכון תנאי הסף למינוי דירקטורים, הגברת ייצוג הולם, קביעת תכניות הכשרה מקצועיות והסדרת מבנה הדירקטוריונים. 

לכאורה – בשורה של שקיפות, גיוון והעלאת רמת הניהול. אך קריאה מעמיקה מגלה כי מאחורי השפה המינהלית מסתתרת גם העברת כוח משמעותית לדרג הפוליטי ולמערכת הרגולטורית, לצד יצירת שווקים חדשים לגורמים אקדמיים.

חיזוק השרים – מיושבי הדירקטוריון אל הפוליטיקה

אחד השינויים הבולטים הוא העברת סמכות המינוי של יו”ר הדירקטוריון לידי השר הממונה על רשות החברות והשר האחראי על החברה. כיום, המינוי נעשה בידי הדירקטוריון עצמו, לאחר שהמועמד כבר מונה כדירקטור. לפי התיקון, השרים הם שיבחרו את היו”ר ישירות – תוך היוועצות עם ועדת מינויים, אך בלי מנגנון פנימי עצמאי. 

מדובר בחיזוק ישיר לדרג הפוליטי, שבפועל יוכל להציב בראשות חברות ממשלתיות אנשים המזוהים עמו, מבלי להסתמך על הצבעת הדירקטוריון. גם האפשרות למנות דירקטורים ללא הליך תחרותי מגדילה את שדה הפעולה של שרים המעוניינים לתגמל תומכים או לבסס השפעה.

רשות החברות – רגולטור עם שיניים חדשות

לצד השרים, מרוויחה גם רשות החברות הממשלתיות. התזכיר מעניק לה סמכויות נרחבות: אישור עסקאות בהיקף של עד 400 מיליון ש”ח ללא צורך בהחלטת ממשלה, קביעת סטנדרטים להכשרות, הסדרת תקרות שכר ותנאי כהונה, ואפילו אפשרות להטיל מגבלות צינון על בכירים לאחר פרישתם. 

נוסף לכך, החוק מאפשר לשר לקבוע אגרות שישולמו לרשות, ובכך יוצרת הרשות מקור תקציבי עצמאי יותר. בפועל, רשות החברות תתפקד לא רק כמפקחת אלא גם כגורם מכריע בתהליכים עסקיים ואישיים בתוך החברות.

שוק חדש להכשרות – האקדמיה נכנסת למשחק

הקמת הוועדה האקדמית לקביעת תכניות הכשרה לדירקטורים יוצרת מנגנון חדש – מי שרוצה להיבחר יידרש לעבור הכשרה ייעודית, שתאושר על ידי אותה ועדה. מי צפוי ליהנות? מוסדות אקדמיים, חברות הדרכה ויועצים שיציעו קורסים המאושרים על ידי הרשות. התוצאה: הוצאה נוספת על המועמדים, אך גם פתיחת שוק עסקי חדש לספקים המאושרים.

ייצוג הולם – בשורה אמיתית או מנוף פוליטי?

החוק מוסיף קבוצות חדשות לרשימת האוכלוסיות הזכאיות לייצוג הולם: תושבי פריפריה ובני דור ראשון להשכלה גבוהה (אדם שאביו ואמו אינם בעלי תואר אקדמי). עקרונית, זהו תיקון מבורך שנועד להרחיב את הגיוון. ואולם, בהיעדר מנגנון תחרותי, אפשר גם לראות בו כלי למינויים פוליטיים: מספיק שמועמד יענה לקריטריונים על הנייר כדי להיחשב מינוי “ייצוגי”, גם אם בפועל הוא מקורב למשרד הממנה.

מי עלול להפסיד?

בצד המרוויחים, יש גם נפגעים. ראשית, עצמאות הדירקטוריונים נחלשת: הם כבר לא יבחרו את היו”ר, סמכויותיהם מצטמצמות, וחלק מהתהליכים יעברו לרשות או לשרים. שנית, מועמדים קיימים עלולים להידרש להכשרות נוספות או לעמוד בתקופות ניסיון שבהן לא תהיה להם זכות הצבעה. 

הגבלת כהונות תגרום לחילופים תכופים, עם פחות יציבות ניהולית. בנוסף, ההגבלות לאחר פרישה – למשל מניעת העסקה או קבלת שירותים בחברה – עלולות להרתיע אנשי מקצוע בכירים מלהיכנס מלכתחילה לחברות הממשלתיות.

שורה תחתונה

תזכיר החוק מציג חזון של חידוד מקצועי והרחבת ייצוג, אך לא פחות מכך – הוא כלי לריכוז כוח בידי השרים ובידי רשות החברות. לצד בשורות חברתיות כמו שילוב פריפריה, נוצרות דריסות רגל פוליטיות ומנהליות עמוקות יותר בחברות שעד כה נהנו מאוטונומיה יחסית. 

הציבור, העובדים והחברות עצמם הם אלה שיצטרכו לוודא כי השינויים לא יישחקו את העקרונות של שקיפות, מקצועיות וניהול תקין – ערכים שבשמם מוצג התיקון מלכתחילה.