פרשנות | משבר אמון בצה"ל: בין עימותים מדיניים לשחיקה צבאית

דברים קשים, חלקם חסרי תקדים, מתרחשים בצה"ל, ממרום המטכ"ל ועד גדודים בצבא הסדיר. בין הדרג המדיני לבין צה"ל תמיד היו חילוקי דעות. לפני שנים הניחו אלופים את דרגותיהם על שולחן ראש הממשלה ואיימו בהתפטרות. 

אך בימים אלו חלה החמרה. לא זכורים עימותים מילוליים כה קשים בין רמטכ"ל לבין שר בממשלה, בנוכחות ראש הממשלה ושריו, לא בניסוחי השיח ולא בעומק אי ההסכמה וחוסר האמון בין רמטכ"ל לבין שר בכיר. וכמובן הכל מתפרסם במרחבי התקשורת והרשתות תוך דקות. 

רמטכ"ל זה, רב אלוף אייל זמיר, הובא לתפקיד כדי שיהיה לצה"ל מפקד מן הסוג ה'התקפי'. עתה הוא נדרש להטיל על לוחמיו בין היתר את מלאכת חלוקת הסיוע ההומניטרי לתושבי עזה. אייל זמיר הוא קצין עתיר ניסיון בשדה ובפיקוד. האם זה תפקידו של צבא לחלק מזון לתושבי עזה? עוד מעט יוטל על צה"ל לנהל את עיר האוהלים בעיר ההומניטרית. 

קשה להבין: צה"ל מכניס לעזה קרוב לחמש אוגדות, והרמטכ"ל מודיע "מיצינו". סתירה בלתי מובנת. יתכן שבדרג המדיני יש שדורשים מצה"ל דברים בלתי ניתנים לביצוע, ואחרי כן מאשימים אותו באי ביצוע. ואולי להשמיד את חמאס זו משימה בלתי אפשרית. אם ישראל לא מציעה חלופה מעשית מקובלת לשלטון חמאס, ארגון הטרור הזה יישאר על כנו, כי אין ואקום.

המלחמה המתנהלת כיום בעזה קשה ומסוכנת. אין מדובר ב"נוע נוע סוף" של הסתערות טנקים בסיני. גם לא "בן צור סע" של כניסת צנחנים לכיבוש הר הבית. מלחמה זו דומה יותר לדברי שר הביטחון משה דיין בערב הראשון של מלחמת יום הכיפורים: "זו מלחמה קשה, מלחמה כבדת ימים, מלחמה כבדת דמים". 

הציבור רואה בטלוויזיה קומץ מהקרבות שהתיר דו"צ לפרסום. לוחמים עוברים משרידי בית הרוס אחד לשני ואינם יודעים מי מסתתר, מחבל או זירת מטענים, בבית שיש לסרוק כדי "לנקות" אותו ממחבלים. גם באוויר לא קרבות אוויר ו"הפלות" וציור מספר הפלות מיגים על המטוס. אלא עבודת נמלים של אמ"ן, חה"א ומוסד ושב"כ כדי להרכיב בנק מטרות מחאן יונס ועד איספהאן ונמל חודיידה. ממריאים לתקוף מטרות בזהירות כדי לא לפגוע בחטופים או בבלתי מעורבים.

חובה על המדינה והממשלה והקבינט לשמור על הצבא הזה, שאחרי כמעט שנתיים יש בו סימנים של שחיקה ועייפות החומר האנושי. הארוכה במלחמות ישראל.  

יש תופעות מדאיגות ואפילו אסורות, אך אסור להתעלם. עשרות חיילי הצבא הסדיר מתאגדים, מעסיקים עורך דין ושולחים מכתב לראש אכ"א. לא היה כדבר הזה. 24 חיילים בשירות סדיר, בני כ-20 שנה, לוחמים בגדוד שמשון בחטיבת כפיר, כותבים שהם "מבינים את גודל השעה ומוכנים לתת עוד ארבעה חודשי מילואים ויתייצבו, אך זקוקים נואשות להפוגה קצרה".  איזה איש מילואים מבוגר, בעל משפחה ועסק, לא יתעייף אחרי 100, 200, 300 ו-500 ימי מילואים? 

סדירים מגיעים לפי החוק לבקו"ם, אנשי מילואים מקבלים צווים ומתייצבים. ולנגד עיניהם רבבות אזרחים צעירים וכשירים, משתמטים משירות צבאי בעוד מנהיגים רוחניים ונציגים שלהם בכנסת עוסקים בחקיקת חוקי ההשתמטות שלא יביאו רבבות מהם לצבא חרף המחסור החמור בלוחמים. זה מקור תסכול חברתי עמוק בישראל. מה חשים תלמידי ישיבה השבוע אחרי שחמישה לוחמי גדוד נצח יהודה חרדים נפלו בקרב בבית חאנון?      

צה"ל יודע להציג לציבור מגוון סוגי לחימה, מרחובי עזה הממולכדות ועד המבצע המזהיר של חיל האוויר באיראן, שתוכנן במשך שנים ובוצע במקצועיות מעוררת השתאות, תוך השגת היעדים ו"כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם". 

כתב על כך סא"ל ת', טייס קרב בטייסת 119 'העטלף': "לרגע הזה התכוננו והתאמנו הרבה מאוד שנים. אני מחלק משימות לרביעייה שלי, והיה לי חשוב להסתכל להם בעיניים. המתח הופך לחדות, ריכוז מלא בביצוע המשימה. 'אתה מבין שתקפנו עכשיו באיראן', אני אומר לנווט שלי". (אתר חיל האוויר).

הדיון הציבורי בימים אלו קשה מנשוא ומתקיים גם בשורות צה"ל. דילמות מורכבות רבות: מיטוט חמאס צבאית ושלטונית והבאת החטופים. עסקת שלבים נוראה שתמיט סבל קשה לנשארים בשבי במנהרות ולמשפחותיהם. מי יקבע את סדר המשתחררים? 

עסקה אחת מבוססת על השבת כל החטופים כולם ביחד, חיים וחללים, תמורת יציאה מעזה, הוצאת כוחות צה"ל והפסקת אש. למה תסכים ישראל, למה יסכים חמאס, מה יחליטו נשיא ארה"ב ושליחיו? אלו הדילמות הכבדות, והוויכוח הפנימי קורע את משפחות החטופים ואת הציבור בישראל.

השבוע ראש הממשלה נתניהו אצל טראמפ בוושינגטון. השליח וויטקוף אולי יסע למתווכות בדוחה. האם מאלו תבוא הישועה? בשקל שקלול כל הנימוקים, ההתלבטויות וההתחבטויות המסקנה המתבקשת היא שממשלת ישראל חייבת להשיב הביתה את כל החטופים בעסקה אחת כוללת. את כולם, וללא רשימות. הנהגת המדינה חייבת לעמוד על כך.  

חזקה על הצבא ומפקדיו שיידעו לבצע את המחירים והתמורות שתידרש ישראל לתת בעבור שחרור כל החטופים. לציבור יש אמון מלא ברמטכ"ל ובצבאו, והוא מצפה שגם הדרג המדיני יבטא כולו אמון מלא בצבא ובמפקדיו.