פרשנות | עץ או פלי? הציבור הישראלי חלוק סביב שאלת החטופים

התמרון הנוכחי של צה"ל ברצועת עזה שונה מקודמיו. טנקים דוהרים השבוע בשכונות הרצועה בקצב שונה מאשר בעבר. בפקודות הושם דגש מיוחד על מניעת סכנת פגיעה בחטופים מאש צה"ל, ובמקביל על זהירות בלחימה ושמירה על שלום הלוחמים, אף שלמרבה הצער כבר נפלו לוחמים בקרב.

ההוראות ללוחמי הגדודים והחטיבות הן לנהוג בזהירות, להתקדם לאט ובהדרגה, ולהפעיל אש רבה, כולל מהקרקע וממסוקי קרב, בעת ההתקדמות. את התמרון ברצועה מלווים אמצעים שנועדו לאתר מנהרות ומקומות הסתרה אפשריים של חטופים, כדי לשחררם. אלו אמצעים מסווגים, אנושיים וטכנולוגיים, שכבר סייעו לצה"ל בעבר בתחום הרגיש של איתור חטופים. זו מלאכה קשה ועדינה.

התמרון הנוכחי שונה מקודמיו גם בכך שבציבור הישראלי ישנם חילוקי דעות קשים בדבר נחיצותו, הסכנות הכרוכות בו לפגיעה בחטופים מאש צה"ל, והחשש שפעולה קרבית תסכל התקדמות לעסקה. הציבור בישראל חצוי בימים אלו באופן ברור: יש התומכים בהפסקת המלחמה ושחרור החטופים בעסקה, ויש התומכים בהמשך הלחימה, בטענה ש"רק לחץ צבאי יביא לשחרור החטופים".

בלתי אפשרי לגשר על פני המחלוקת הטראגית הזו, שהיא תוצאת אסון שבעה באוקטובר. השבוע ביטא הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, את עמדת הצבא כאשר ניסח בבירור: "נרחיב את התמרון", "נכבוש שטחים נוספים", "עלינו לתקוף, ולא רק להגן", "המטרה היא שחרור החטופים, הכרעת חמאס ומיטוט שלטונו". ייתכן שהרמטכ"ל, שאינו מרבה בהופעות פומביות, כמו גם דוברו, החליט להציג את עמדת צה"ל בגלל המחלוקת שחוצה את העם.

הצבא חייב למלא פקודות של הפיקוד העליון והוראות הדרג המדיני, וחזקה על זמיר שכאשר הוא משמיע הצהרות אלו, הן משקפות את דעתו המקצועית והאישית, כמפקד העליון. עם זאת, היו השבוע דיווחים שגם בקרב הקצונה הבכירה יש המטילים ספק בכך שתמרון, דוגמת "מרכבות גדעון", יזרז שחרור חטופים. בינתיים אין שום סימנים להתקדמות ממשית בשיחות בדוחא על עסקה חדשה.

מתקפה דיפלומטית 

ישראל נקלעה למתקפה דיפלומטית חסרת תקדים בעוצמתה, סביב נושאי המלחמה בעזה והסיוע ההומניטרי לתושביה, ובעיקר לילדיה, כאשר מדינת ישראל מואשמת בהרעבתם. מתנהל קמפיין מאורגן של מדינות אירופה לנקוט באמצעים קשים נגד ישראל. חידוש הלחימה מרחיק התפתחויות שעשויות היו להיות "שינויים טקטוניים" במזרח התיכון, כמו התקדמות לקשרים עם סעודיה, והצטרפות מדינות ערביות נוספות להסכמי אברהם.

רעיונות להעברת השליטה ברצועת עזה למצרים, לרשות הפלסטינית ולמדינות ערביות נוספות, נדחים על ידי ישראל מכל וכל. לכאורה, שבעה באוקטובר דווקא שיפר מצבים: צה"ל התאושש, חמאס נחלש וראשיו חוסלו. ראשי חיזבאללה נחלשו גם כן, ועם לבנון יש הסדר שנותן שקט יחסי. נותק נתיב העברות הנשק מאיראן ללבנון, דרך סוריה ועיראק, ונפגעה קשה "טבעת האש" האיראנית סביב ישראל.

איראן נכשלה בתקיפת ישראל. יש סוריה חדשה שמנהיגה ידיד טראמפ, ונשמעים משם קולות של אפשרות לשינוי יחס כלפי ישראל. כדי להבטיח שקט, צה"ל ממשיך להחזיק בעמדות בתוך לבנון וסוריה. מול החות'ים בתימן פועלים בהצלחה טייסי חיל האוויר וצוותי שיגור טילי חץ, אך רבבות ישראלים נאלצים לנוע לממ"דים או לשכב על הכביש כדי להימנע מפגיעת שברי יירוט.

במוצאי שבת שעבר, בדיוק באותם רגעים, דווח על טיל שנורה מתימן ועל זכייתה של ישראל במקום השני באירוויזיון – מציאות ישראלית. כלומר, אחרי הטרגדיה של שבעה באוקטובר, הסתיים בהישגים שלב א' של המערכה. אולם, הממשלה לא השכילה להעביר את הציבור הישראלי לשלב ב', שבו אנו שרויים עתה: חטופים בשבי חמאס במנהרות.

רבבות לוחמים חווים גיוס נוסף, אחרי מאות ימי מילואים. יש ירידה מסוימת באחוזי הגיוס, ויש זעם ציבורי רב על הרבבות שאינם מתגייסים ואינם נושאים בנטל, ואיש אינו עוצר בעדם. אין שום ודאות באשר לעתיד רצועת עזה ותושביה. מדברים על פינוי מרצון ללוב, או על היפוך גמור: כיבוש מלא של הרצועה, ממשל צבאי והקמת יישובים.

ועדת חקירה ממלכתית

אין סימן להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אין התקדמות תחיקתית בכנסת לגיוס משתמטים, בעוד צה"ל משווע לכוח אדם. המצב הכלכלי מעיק, ואין מי שיעצור בעד העלאות מחירים חצופות של "מרוויחי מלחמה". מי שהיטיב להבין מה קורה באזור הוא הנשיא טראמפ. הוא דילג על ישראל במסעו, השאיר אותה לבדה מול החות'ים, שיגר את יועציו לחבק חטופים ומשפחותיהם.

טראמפ יזם נוסחה חדשה לשחרור חטופים, והותיר ממשלה ישראלית נדהמת ופעורת פה נוכח הקצב והמהירות התזזיתית שלו. לא כך אצלנו: בחזית הפנים בישראל אין תזוזות טקטוניות. ראש ממשלת ישראל לא ישב ליד השולחן בריאד יחד עם טראמפ ו-MBS. סעודיה לא חתמה על הסכמי אברהם. לא נודע על מגעים פומביים עם המשטר החדש בדמשק.

חיסול האחים לבית סינוואר אינו מקדם את שובם של החטופים לחיק משפחותיהם. לעומת זאת, סעודיה וקטאר יקבלו כמויות נשק שיספיקו למלחמת עולם, צפוי הסכם גרעין חדש עם איראן, ומי יודע מה יהיה תוכנו. ארדואן מחריף דברי שטנה נגד ישראל, מסתחבק עם טראמפ, ועוד מעט יגשים את חלומו וטורקיה תקבל מטוסי קרב F-35. ביידן לא הסכים לתת, טראמפ, אם ירצה, ייתן.

רוב תושבי מדינת ישראל סבורים, ואין על כך עוררין, שהמשימה הראשונה במעלה בעת הזאת היא להביא הביתה את החטופים, וכל דרך טובה. האם צה"ל משוכנע שמבצע "מרכבות גדעון" אכן יביא את החטופים? על פי דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרון, זו "התקפה עם הכרעה, כאשר החטופים לנגד עינינו".

ראש הממשלה חידש כשאמר: "נמצה כל סיכוי לעסקה, כולל סיום המלחמה", אך העמיד תנאים, פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. המציאות בישראל משדרת עייפות: לוחמים ותיקים שוב נפרדים מהאישה, מהילדים ומהעסק בפעם הרביעית-חמישית. מדברים על עייפות בקרב אנשי המילואים, אפילו "צבא מותש". מומחי נפש סבורים שאצל רוב הציבור יש סימני טראומה.

לממשלה יש אופוזיציה ציבורית מקיפה לעמדתה שרק לחץ צבאי יביא את החטופים. מעבר למחלוקת הזאת קיימת עמדה אנושית ויהודית: חובה ממשלתית קדושה, דחופה ומיידית להשיב מיד את כל החטופים, לפני שיהיה מאוחר מדי.