פרשנות | מי הוריד את הדגל הכחול-לבן? מכרז הנשק החדש של צה״ל מעדיף זול על פני ישראלי

החלטת משרד הביטחון לפרסם מכרז חדש לנשקי M4 עבור זרוע היבשה, תוך ויתור על תנאים מחמירים של ייצור ישראלי מוחלט ("כחול-לבן"), מעוררת שאלות קשות לגבי האיזון בין צרכי הביטחון לבין התמיכה בתעשייה הביטחונית המקומית. 

לפי תנאי המכרז, אמנם נדרשת פעילות ייצור בישראל, כולל ייצור של לפחות חמישה רכיבים מרכזיים מתוך שבעה, אך אין כאן דרישה מוחלטת לייצור מלא ומקיף בישראל. משרד הביטחון פתח פתח להשתתפות של ספקים זרים באמצעות קבלני משנה ישראליים, מהלך שמחליש בפועל את הדרישה לייצור ישראלי מקומי ומעלה תהיות לגבי ההשלכות ארוכות הטווח על התעשייה הביטחונית הישראלית.

בשנים האחרונות, מדינת ישראל מתמודדת עם שורה של אתגרים כלכליים וביטחוניים, אשר מדגישים את החשיבות באוטונומיה ייצורית וביכולות מקומיות. על רקע זה, ההחלטה לא להקפיד על ייצור מלא בישראל מעלה חשש כי המהלך עלול לפגוע בכושר העמידה העצמאי של המדינה בעתות משבר. 

הייצור המקומי של נשקים ורכיבים קריטיים הוא לא רק עניין של גאווה לאומית אלא צורך אסטרטגי מובהק. העברת חלקים מתהליכי הייצור לספקים זרים, אפילו באמצעות קבלני משנה מקומיים, עלולה להחליש את שרשרת האספקה, להגביל את שליטת המערכת הביטחונית על תהליכי האיכות, ולחשוף את המדינה לתלות מסוכנת בספקים זרים.

ביקורת נוספת שעולה ממסמכי המכרז היא העובדה שהדרישה מהיצרן המקומי מסתפקת בקצב ייצור של מחצית בלבד מהכמות הנדרשת. משמעות הדבר היא שהמכרז מאפשר בפועל לחלוק את כושר הייצור בין חברות שונות, כולל כאלה שאינן ישראליות במקורן. מכאן עולה השאלה – מדוע משרד הביטחון אינו דורש התחייבות ברורה וחד-משמעית לייצור מלא בישראל, ובכך מספק תמיכה כלכלית משמעותית יותר לתעשיות המקומיות?

היבט בעייתי נוסף הוא הורדת הדרישה מרמת אבטחת איכות גבוהה לדרישה לרמת אבטחת איכות B בלבד. תנאי זה, כפי שמופיע בנוסח המכרז החדש, מעלה את החשד כי מדובר במהלך שמטרתו לאפשר לחברות שנפסלו במכרזים קודמים – בשל אי-עמידה בדרישות איכות מחמירות – להשתתף במכרז הנוכחי. 

בנוסף, הדגש על המחיר הנמוך ביותר כקריטריון מרכזי בבחירת הזוכה (60% מהערך הכספי של ההתקשרות) עשוי לדחוף חברות להעדיף פתרונות זולים יותר, לעיתים על חשבון איכות וביטחון לאומי. גישה זו של משרד הביטחון, אשר מבליטה את השיקול הכלכלי על פני שיקולים לאומיים ארוכי טווח, ראויה לבחינה מחודשת.

מנקודת מבט אסטרטגית, מדיניות המעדיפה ייצור ישראלי מוחלט אינה רק עניין של ציונות או כלכלה מקומית, אלא הכרח אסטרטגי חיוני. התלות בייצור זר או חלקי עלולה להיות נקודת תורפה במצב של משבר בינלאומי, חרמות או בעיות באספקה העולמית, כפי שחווינו בתקופות משבר עולמי.

לסיכום, החלטתו של משרד הביטחון שלא להקפיד על תנאים מלאים של ייצור ישראלי, אלא לאפשר גמישות מסוימת לשילוב ייצור זר, עלולה לפגוע בעתיד התעשייה הביטחונית המקומית ולהחליש את יכולת העצמאות הביטחונית של ישראל.