פרשנות | מלחמת ההתשה בעזה: מחיר החוסר הכרעה

הגיע פסח, חג החירות, והחטופים לא בבית. חג לא שמח לציבור עצוב, עייף ומודאג. צה"ל פועל בשכונות הרצועה, ועשרות רקטות משוגרות שוב מעזה לעבר אשקלון. מהומה בשב"כ, מהפכה משפטית-משטרית נמשכת במלוא עוזה.

שרים וח"כים נוסעים לחו"ל, מאות אלפים מפגינים בכיכרות ירושלים ותל אביב. והחטופים לא נהפכים לשבים. 59 חיים וחללים. מותר לאזרח הישראלי לשאול היכן החטופים.

במשך שנים ניהל שרות הביטחון הכללי, שעכשיו נלחם על חייו, את משימת איסוף המודיעין ברצועה עזה, יחד עם אמ"ן ויחידות אחרות. עד 7 באוקטובר לא הצליח השב"כ לגייס עזתי אחד שיספר למפעיליו על הכנות למלחמה ויזהיר אותם שב-7 באוקטובר עומד חמאס לפלוש לתוך ישראל.

כישלון המודיעין האנושי

קוראים לזה HUMINT, מודיעין אנושי. מרגל, סוכן, פלסטיני אחד בעזה שתמורת כסף והטבות למיניהן יעביר מידע, יספר מה קורה סביבו. מותר לציבור להניח שלא נמצאו כאלו חרף עמלם של מפעילי סוכנים מקצועיים שיש בשב"כ וביחידה מיוחדת באמ"ן.

מותר להניח כי אילו היה מגיע מידע כזה מתוך עזה, מידע אמין ומדויק, היינו עדים לתגובות אחרות של כוחות הביטחון למה שקרה באותה שעה 06:29 ארורה. זה לא קרה עד 7 באוקטובר, ולמרבה הפליאה זה כנראה לא קרה גם מ-7 באוקטובר ועד היום לגבי השאלה שצריכה להטריד היום את הציבור יותר מכל דבר אחר - היכן החטופים.

לוחמי צה"ל ושב"כ ביצעו מעשי גבורה בחודשים האחרונים לחיפוש ולאיתור חטופים. גם בשטח וגם ביחידות מיוחדות, שבהן פועלים טובי המוחות כבר שנה וחצי בנושא החטופים. מפעילים שם את מיטב האמצעים לשם כך, ובעיקר את יכולות החיפוש, האיתור והגילוי, מפעילים את המוח האנושי ואת הידע המקצועי.

מאמצים עילאיים, תוצאות מצערות

אבל עובדה טראגית: ביום הזה, שנה וחצי למלחמה, לא ידוע מיקומם של 59 החטופים, חיים ומתים, אזרחים וחיילים. האזרח הישראלי בטוח שאילו ידעו היכן נמצא ולו חטוף אחד, היו עושים הכל, ויותר מזה, כדי להשיבו הביתה. היכן היומינט?

והרי צה"ל לא עזב את הרצועה. קרוב לשלוש אוגדות סורקות את הרצועה בשעות אלו. רפיח, חאן יונס, ג'באלייה, כוחות צה"ל סורקים את השכונות בפעם המי-יודע-כמה, ולגבי מיקום החטופים, אין תוצאות.

מצלמים ומקליטים על הקרקע ומהאוויר ומהים במגוון ומיטב אמצעי העיקוב והאיסוף של צה"ל. ברחבי הרצועה מניידים רבבות פלסטינים מדרום לצפון ומצפון לדרום וחוזר חלילה לפי הצרכים המבצעיים. מטפלים במאות משאיות וטונות של סיוע. והחטופים אינם. מנהלים אין-סוף דיונים ומגישים הצעות ורוקמים עסקות, והחטופים אינם.

בין דיונים לעסקאות, החטופים נשכחים?

לקראת סוף שבוע זה יש דיבורים על עסקה חדשה, יוזמה מצרית. כבר דנו בה נתניהו ואנשיו, ויטקופ, טראמפ, הקטארים והמצרים. מדובר בשחרור מספר מסוים של חטופים, שמונה, עשרה או 11. כל חטוף שישוב לביתו ברוך יהיה, אושר למשפחתו.

אבל שנה וחצי אחרי תחילת השבי במנהרות חמאס הצורך הדחוף הוא לשחרר את כולם עד אחד, חיים וחללים, גם אם התנאי הוא הפסקת המלחמה ויציאת צה"ל מהרצועה. זה מחיר כבד, יש שיגידו בלתי אפשרי, אבל זה המחיר שחייבת לשלם ממשלה שבמשמרת שלה, ועקב מחדל ענק, נפלו האנשים האלו בשבי ארגון הטרור.

צה"ל סורק את הרצועה, אך לא במסרקות ברזל כדי לא לפגוע ולסכן חטופים שאת מיקומם במנהרות כנראה אין יודעים. צה"ל מדבר פחות על תמרון ועל הסתערויות ויותר על "פעולות" צבאיות. הכוחות פועלים ברצועה בזהירות ובאיטיות, כדי לא לסכן חטופים אי שם במעבה האדמה.

זהירות מול נחישות - דילמה קשה

לרוב גדול של אזרחי המדינה בפסח הזה אין ספק: החזרת החטופים היא המטרה מספר 1 של המלחמה הזאת שנמשכת שנה וחצי. ממשלות בישראל שלחו ועודדו את תושבי העוטף להתיישב לאורך גבולות המדינה כדי להגן עליה, אך שליחיה לא היו שם כשהגבולות נפרצו על ידי אלפי מחבלים טרוריסטים רצחניים שקרא תיגר על הצבא האדיר ביותר במזרח התיכון.

צבא שיש לו מטוסי קרב וטנקים, ציוד מתוחכם ולוחמים מעולים. אבל הם לא היו במקום במשמרת שלהם ב-7 באוקטובר. הם ישנו בשמחת תורה. זה הסיכום אחרי שנה וחצי.

הסיכום מעורר גם הרהורים עצובים חוץ-זירתיים: בשנת 2025 העולם אינו מסוגל למנוע את המלחמה הא-סימטרית ביותר: כמה אלפי טרוריסטים שפולשים למדינה בעלת צבא. או"ם, מועצת הביטחון, נאט"ו, האיחוד האירופי, הצלב האדום, מעצמות המערב שיש להם צבאות אדירים ונשק גרעיני, כל אלו לא יכלו למנוע פלישה של פוטין לאוקראינה, מלחמה של חמאס נגד ישראל ומתקשים לחסל מורדים חות'ים שפוגעים בספנות העולמית ותוקפים את ישראל. חילות האוויר של ארה"ב ושל ישראל תקפו את החות'ים בעוצמה, אך הם ממשיכים בשלהם.

חוסר האונים הבינלאומי

מעצמות העל המובילות בעולם בעוצמה צבאית ובכוח פוליטי אינן מסוגלות למנוע ממדינה סוררת כאיראן לפתח נשק גרעיני ולאיים בהשמדת מדינה אחרת חברה באו"ם ו"ידידה". לכל אלו יש שפע של הסברים, נימוקים, הנמקות, תיאוריות, צידוקים והצטדקויות פוליטיים וצבאיים.

השורה התחתונה בפסח השנה היא זו: מלחמת אוקראינה נמשכת כבר שלוש שנים, ואין רואים את סופה. המלחמה בעזה נמשכת כבר שנה וחצי, ואין רואים את סופה. שני ארגוני טרור חמאס וחיזבאללה הוכו מכה קשה על ידי צה"ל, ועשרות חטופים לא בבית.