פרשנות | הקמפיין לסגירת המחלקה היהודית בשב"כ: סכנה לדמוקרטיה ולשלטון החוק

בסוף השבוע האחרון נדמה היה כי אנו עדים לקמפיין מתוקשר ומסונכרן, שאינו מתנהל בחלל ריק, שמטרתו סגירת המחלקה היהודית בשירות הביטחון הכללי. מהלך כזה, אם יתממש, אינו רק פופוליסטי וקצר רואי, אלא טומן בחובו סכנות ממשיות הן לשלטון החוק והן לעקרונות הדמוקרטיה בישראל.

ראשית, נשים את הדברים על השולחן: סוגיית המעצר המנהלי היא אכן סבוכה ובעייתית במדינה דמוקרטית. זהו כלי דרקוני שפגיעתו בזכויות הפרט קשה, והשימוש בו צריך להיות מצומצם וחריג ביותר. אם מדינת ישראל מבקשת לבחון מחדש או להגביל את השימוש בכלי זה, עליה לעשות זאת באופן מסודר, באמצעות חקיקה ראשית בכנסת, שתגדיר קריטריונים ברורים ותחול באופן שוויוני על כלל אזרחי המדינה ותושביה, ללא הבדל דת או לאום.

אולם, המצב הנוכחי, בו קיים דה-פקטו איסור גורף שהוטל על ידי שר הביטחון על הפעלת מעצרים מנהליים נגד יהודים, בעוד הכלי ממשיך להיות מופעל באופן נרחב נגד פלסטינים, הוא בלתי נסבל ומסוכן. הוא מייצר בפועל שתי מערכות חוק נפרדות תחת אותה ריבונות – אחת ליהודים ואחת לערבים. זוהי פגיעה אנושה בעקרון השוויון בפני החוק, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. סגירת המחלקה היהודית לא תפתור בעיה זו; נהפוך הוא, היא רק תקבע את האפליה ותסיר את אחד הבלמים הבודדים, גם אם שנויים במחלוקת, מפני אלימות לאומנית יהודית מאורגנת.

שנית, לא ניתן להתעלם מכך שהקמפיין לסגירת המחלקה מובל בעיקר על ידי גורמים פוליטיים ממפלגת 'הציונות הדתית', שותפיו הקואליציוניים של ראש הממשלה נתניהו. על רקע זה, השאלה המתבקשת היא כיצד מתכוונים אותם גורמים לאכוף את החוק ביהודה ושומרון? לאור ההתפרעויות האלימות והמדאיגות של מתיישבים יהודים נגד פלסטינים וכוחות הביטחון בשבועות ובחודשים האחרונים, שאלה זו מקבלת משנה תוקף. חשוב להזכיר: האחריות להשלטת חוק וסדר ביו"ש מוטלת על ממשלת ישראל, באמצעות צה"ל המוגדר כריבון בשטח. פירוק הגוף המודיעיני המרכזי שעוסק בסיכול טרור ואלימות אידיאולוגית המגיעים מהמגזר היהודי בשטחים אלו, משול להפקרת השטח ולמתן יד חופשית לפורעי חוק. האם זו הכוונה?

שלישית, הלחץ התקשורתי והפוליטי המופעל כעת אינו עובר מעל ראשו של איש. הוא צפוי להשפיע באופן ישיר על תהליך מינוי ראש השב"כ הבא. כל מועמד יבין היטב מה מצופה ממנו ומהם 'הקווים האדומים' של הדרג הפוליטי שמינה אותו, מה שעלול לפגוע בעצמאותו ובשיקול דעתו המקצועי. מעבר לכך, הקמפיין המתמשך שוחק את המוטיבציה של עובדי המחלקה היהודית עצמם. אנשים אלו, הפועלים בשליחות המדינה בתנאים מורכבים ורגישים, מתמודדים עם איומים ממשיים ומסכנים את חייהם לעיתים, ומוצאים עצמם תחת מתקפה מצד גורמים בממשלה שאמורה לגבות אותם. זהו מסר הרסני לשירות הציבורי כולו.

לבסוף, גם אם נניח שהיו כשלים או טעויות בשיקול הדעת של ראש המחלקה הנוכחי או גורמים אחרים בה במקרים מסוימים – כפי שנטען לעיתים בתקשורת – הרי שהדרך לטפל בכך היא באמצעות בדיקה פנימית, הפקת לקחים וטיפול אישי ונקודתי. אם שגה אדם, יש לטפל באדם. מכאן ועד לפירוק יחידה שלמה, חיונית לביטחון המדינה ולשמירה על שלטון החוק – המרחק גדול. זהו בדיוק המקרה של "לשפוך את התינוק עם המים".

לסיכום, הקמפיין לסגירת המחלקה היהודית בשב"כ אינו עוסק בתיקון עוולות או בשיפור עבודת השירות, אלא מונע מאינטרסים פוליטיים צרים ומסוכנים. הוא מאיים לפרק כלי חיוני לאכיפת החוק ביו"ש, מעמיק את האפליה בין יהודים לערבים בפני החוק, פוגע במורל אנשי השירות ובטוהר שיקול הדעת של הנהגתו העתידית. על מקבלי ההחלטות להתעשת ולהבין את ההשלכות מרחיקות הלכת של מהלך כזה, ולעצור אותו בטרם יהיה מאוחר מדי.

עדכון תקשורת שב״כ: עד לתום הבירור בעניינו, ראש החטיבה לסיכול טרור יהודי, השעה את עצמו מתפקיד.