בגלל נשק קל: הפצעים הסמויים של חיילי העילית

אתר האינטרנט cbsnews.com הקדיש את המהדורה השבועית של תוכנית הטלוויזיה 60-דקות (23/03/2025) לפצעים הבלתי נראים של יוצאי צבא: פגיעות מוח שלא היו ידועות קודם לכן, שסבלו אלה שלחמו בעיראק ובאפגניסטן, ושלא נגרמו מפיצוצים גדולים ממטעני צד. מחקר חדש מצביע על כך שהחיילים נפצעו מלחץ פיצוץ חוזר ונשנה בעוצמה נמוכה מכלי הנשק שלהם.

אחד מאותם לוחמים פצועים היה Ryan Larkin, אריה ים (Navy SEAL), לוחם עילית, שהתגייס מיד עם סיום התיכון ושירת בארבע פריסות קרביות לפני שלקה בדיכאון חמור והתאבד.

כשהתגייס לצבא, נראה היה ש-Ryan נהנה להיות "איש צפרדע".

לדברי Derrick Van Orden, לשעבר מפקד בכיר באריות הים שאימן את Larkin וכיום חבר קונגרס: "מעולם לא ראיתי אותו במצב רוח רע. ומעולם לא ראיתי אותו גורר רגליים. הוא תמיד היה בחור שקם, התנדב לעשות משהו, עשה את זה ברמה גבוהה מאוד והיה שמח לעשות את זה. ואי אפשר להמעיט בחשיבות ההבדל בין טוב למצוין. Ryan תמיד היה במשימה, והבין שהמטרה היא אמריקה".

משימותיו של Ryan כללו שתי תקופות שירות בעיראק ושתיים באפגניסטן. כשחזר, הוא הפך למדריך שאימן כוחות מבצעים מיוחדים בלחימה עירונית. התפקיד הציב אותו ליד חומרי נפץ וירי אוטומטי כל היום, כל יום.

לדברי Van Orden, חומרי הנפץ שאליהם נחשפים ה-SEALs בעת ביצוע אימונים ללחימה עירונית הם משמעותיים: "אני פקדתי לייצר גישה לבניינים האלה. לצורך זה צריך לפוצץ חורים בקירות או לפרוץ את הדלת עם חומרי נפץ. זה לא שאפשר לפרוץ דלת ממרחק של קילומטר".

Frank Larkin, אביו של Ryan, הוא בעצמו לוחם לשעבר בחיל הים. הוא שירת 20 שנה בשירות החשאי, הוביל פרויקט של הפנטגון בנושא מטעני צד, והפך בסנאט האמריקאי לסמל האחראי על הביטחון.

אבל המשימה הקשה ביותר של האב הגיעה בפרישה - להבין מה קרה לבנו: "הוא חזר מהמלחמה זועף וקצר רוח. ברגע שהוא התחיל את תפקידו כמדריך, הדיכאון שלו החמיר בהתמדה: הוא הפך לערני יתר על המידה וכמעט למצב של פרנויה לפעמים, ואז פתאום, הוא היה נכנס למצב של דיכאון שבו הוא פשוט נאבק רק כדי לעבור את היום, רק כדי להיות מסוגל לארגן את המחשבות שלו".

"זה היה כל כך מטריד, כי הוא היה מדריך SEALs נערץ ומעוטר שפתאום מתפרק בתפרים, ואנחנו לא הצלחנו להבין את זה, והוא פשוט נאבק. והוא לא קיבל תשובות".

לאחר ששוחרר בכבוד ב-2016, כתב Ryan Larkin לחיל הים: "אני זקוק לעזרה. אני רק רוצה להרגיש נורמלי שוב ולחיות חיים מלאי תכלית".

כשסיים את חייו ב-2017, Ryan היה משוכנע שמשהו לא בסדר במוח שלו. הוא תרם את גופו למדע, ובנתיחה שלאחר המוות התגלו צלקות מיקרוסקופיות במוחו.

לדברי אביו, הפציעה העיקרית ש-Ryan סבל ממנה הייתה באונה הקדמית שלו, שהיא קריטית לתפקוד ניהולי. זה גם השפיע על בסיס המוח שלו, השולט בשינה ובפעילות הורמונלית אחרת.

בשדה הקרב Ryan הצליח להתחמק ממטעני צד, שפגעו והרגו את חבריו לשירות. בניתוח שלאחר המוות הרופאים סימנו את מקור פציעותיו במערכות הנשק שבהן השתמש באופן שגרתי במהלך אימונים.

פתאום כל התסמינים האלה, שהיו כל כך מבלבלים, נראו הגיוניים לחלוטין. עבור Larkin האבא ואשתו, הנפילה החופשית המנטלית של לשאול "למה?" נרגעה סוף סוף: "זה הסיר עול עצום מהכתפיים שלנו".

עבור Derrick Van Orden, מותו של Ryan הרגיש טרגי - אבל לא יוצא דופן. הוא מספר שהוא מכיר 21 אריות ים שהתאבדו: "זו מגיפה. האופן שבו שרשרת הפיקוד של Ryan התייחסה אליו היה מביש. במקום להסתכל על הבעיות שלו מנקודת מבט רפואית, הם התייחסו אליהן כאל בעיית משמעת".

"אם מישהו הופך מבעל ביצועים גבוהים במיוחד למישהו שיש לו בעיות בסיסיות מאוד, חובה על הפיקוד להכיר בכך ולנסות להבין מה הבעיה בדרך שטובה לאריה הים, טובה ליחידה וטובה למדינה, מכיוון ששלושת הישויות הללו שזורות זו בזו".

לאחר ש-Van Orden פרש מה-SEALs, הוא נבחר למושב בקונגרס כרפובליקני ממדינת ויסקונסין, וכעת הוא מכהן בוועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים. הוא תמך בשנה שעברה בחקיקה המחייבת את הפנטגון לחקור חשיפה לפיצוצים ולשנות כלי נשק כדי לקחת בחשבון את בטיחות המוח.

כעת, כשממשל טראמפ מבקש לכווץ את הממשל הפדרלי, משרד ההגנה הפסיק החודש את המימון ל-91 מחקרים מתמשכים.

Van Orden גם חבר בשדולת המחלקה ליעילות ממשלתית (DOGE) בבית הנבחרים, ונשאל אם סביר להניח שיקצצו בתקציב המחקר על חשיפה לפיצוצים. הוא השיב שהוא לא מצפה לבעיות מימון למה שהוא מכנה "המחקר החיוני הזה".

כשהחקיקה הזו עברה בקונגרס בשנה שעברה, היא נקראה בין השאר על שמו של Ryan Larkin.

"אתה תמיד מנסה למצוא משהו טוב מתוך דברים רעים. אם ההתאבדות של Ryan תוביל לכך שנוכל לקבל החלטות טובות יותר לגבי הפחתת סיכונים, זו קרן של תקווה".

משרד ההגנה הקים מאגר רקמות מוח עבור אנשי שירות, יוצאי צבא וקרוביהם, המעוניינים לתרום את המוח שלהם לאחר מותם למחקר על פגיעה מוחית טראומטית מתקדמת.

המידע מסתמך על פרסומים שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn שאני מנהל: Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו-Fireworks and Pyrotechnics OSH.