פרשנות | מאוחדים במלחמה, מפולגים בשגרה: ישראל בצל השיסוי
הימים האלו מסמנים התערערות מדאיגה של ה"ביחד", של אחדות השורות, אחדות האומה, עם אחד. בעיקר מכיוון מלמעלה, מאלו שחובתם כהנהגה להוביל אומה בצרתה תוך אחדות
הצבא הסדיר הוא בימינו מאגר כוח אדם כמעט יחיד במדינה שבו נשמרת בצורה המיטבית אחדות השורות. בגדוד צנחנים, גולני, תותחנים, שריון או הנדסה משרתים יחד, גם במלחמה הנוכחית, צעירים כבני 20 בני ערים, עיירות, קיבוצים ומושבים, התנחלויות, בני רמת גן, קריית אונו, קריית שמונה ושדרות באותו אוהל, כולם יחד צוות טנק. אחד קורא ספר וחברו לצוות מתפלל שחרית עטור תפילין ועטוף בטלית.
ספרדים ואשכנזים, דתיים, חרדים (קומץ), חובשי כיפות סרוגות, חילונים גמורים, מאמינים, אתאיסטים ומסורתיים, ימניים ושמאליים, בעד ונגד כל דבר שבעולם, כאלו שאינם מתעניינים בפוליטיקה, באירועים ובחדשות. זה ההרכב של הנוער הישראלי שמרכיב את הצבא הסדיר.
הימים האלו מסמנים התערערות מדאיגה של ה"ביחד", של אחדות השורות, אחדות האומה, עם אחד. בעיקר מכיוון מלמעלה, מאלו שחובתם כהנהגה להוביל אומה בצרתה תוך אחדות.
מ-8 באוקטובר התגלו בציבור הישראלי תופעות מופלאות של עזרה לזולת, התגייסות למען הלוחמים, הגשת סיוע לנצרכים, סולידריות מלאה. עוד מעט פסח ויתמלאו סלי העזרה לחג. אבל מלמעלה משדרים לציבור פילוג, פלגנות, חילוקי דעות, אי הסכמה על כלום. השיח ירד לתהומות הנמיכות, השיסוי וסגנון השיח הבוטה וגס הרוח. שר בממשלה שולח את ראש שב"כ רונן בר לצינוק ושופטי בית המשפט העליון הם שמאלנים אנטי-ציונים. ה"דיפ סטייט" שולט במדינה.
השבוע נחשפנו לתיקול הראשון (ולא האחרון) בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל החדש. מחלוקת שחייבת להידון ולהיפתר בלשכת השר או בלשכת הרמטכ"ל ולא בהודעות לעיתונות. מתנגדים לעיסוק בנושא בתקשורת, והכל בתקשורת.
עיתונאים אוהבים הדלפות, אבל היינו עדים להדלפות מטעם מאורגנות, מתוכננות היטב בתוכן ובתזמון וביעדי ההדלפה. ויש אלופי הדלפה מתנדבים בתקשורת שישמחו לקבל הדלפה שמאחוריה כוונות של שיסוי, השמצות וזדון.
אחדות נעדרת אפילו במשפחת החטופים. הטרגדיה שלהם מלווה בחילוקי הדעות ופיצול ב"מחנה" הזה שכולו סבל וציפייה לשובם של בני המשפחות שנמצאים בשבי חמאס. מי צריכים להיות יותר מאוחדים ממשפחות שנאבקות כולן על אותו נושא בדיוק: החזרת החטופים. אבל בישראל 2024 הכל פוליטיקה, וגם בכיכרות החטופים יש פיצולים על רקע השתייכות או אמונה פוליטית.
אי גיוס החרדים קורע את העם. ציבור של מתגייסים, מתנדבים, בעלי משפחות שמשרתים מאות ימים במילואים ונפגעים קשות בעסק, בעבודה, בלימודים ובמשפחה. הם יתגייסו גם כשיקראו להם בפעם הבאה. לעומתם ציבור של מאות אלפים שמופיעים בבקו"ם רק כדי לקבל פטור, מדינה שנמנעת מלשלוח להם צווי גיוס משיקולים קואליציוניים, והם יוצאים במחולות בשירה נגד הגיוס ("נמות ולא נתגייס"), כשבמרכז המעגל שר בממשלת ישראל.
מספר המתגייסים מקרב החרדים עד היום מזערי, ומי שמתגייס ברוך יהיה. קלושה התקווה שכל צעיר חרדי בן 18 שהגיע לגיל מלש"ביות ואיננו לומד בישיבה (עושה תורתו אומנותו) יתגייס, אפילו לא לחלופות כמו שירות לאומי, זק"א, כיבוי אש, משטרה וכדומה.
כדאי להיות מציאותיים: זה לא יקרה. ומי שדואגים שזה לא יקרה יושבים בממשלת ישראל שמנהלת מלחמה בשבע חזיתות וחסרות לה 2-3 אגדות. תופעת הפילוג איננה חדשה. זו כנראה אחת מתכונות היסוד של העם היהודי. בישיבות לומדים בחברותא כדי לדון בסוגיות שיש בהן פלוגתות. בית מקדש נהרס בגלל חילוקי דעות ומלחמות פנימיות בין פלגים יריבים.
ניתן לחלק את הציבור הישראלי בחלוקה גסה לדמוקרטים-ליברלים מזה וימניים לאומיים-לאומנים מזה. לפעמים נראה שמדובר בשני עמים. החלוקה הזאת יותר עמוקה בתכניה מאשר השתייכות למפלגות ימין ושמאל.
דמוקרט-ליברל דוגל בזכויות האדם, זכויות האזרח, זכויות האישה, זכויות הלהט"ב, זכויות מיעוטים לאומיים. תומך בבחירות דמוקרטיות שתוצאתן שלטון הרוב הפרלמנטרי. אבל לשלטון הרוב, לריבון, יש סיפא: שמירה על זכויות המיעוט. זה חלק מהציווי הדמוקרטי. את המיעוט, אלו שלא הצביעו לרוב, לא משתיקים ולא עוצרים, לא רודפים ולא שוללים ממנו זכויות יסוד. להפך, מכבדים את זכותו להתנגד, למחות ולהפגין.
לימין-לאומי-לאומני יש סט של ערכים שונים. הדגש הוא על חשיבות הדגל, סמלי השלטון, קדושת האדמה, ארץ ישראל השלמה, כמיהה להתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל וגם בעזה. משיכה יתרה למונחי 'כיבוש', 'השתלטות', 'רק בכוח', 'גירוש', "פינוי מרצון", "התיישבות', 'התנחלות' ו'ניצחון מוחלט', גם כאשר ברור שאין ניצחון מוחלט כזה, אלא יש לשאוף לעסקות פשרה והסכמה גם עם אויבים ושכנים שלא ייעלמו מן העולם. הם פה ואנחנו פה.
הציבור הישראלי חווה בשנות המדינה ניצחונות אדירים כמו במלחמת ששת הימים (1967) ושתי טראומות קשות ביותר במלחמת יום כיפור (1973) ובאוקטובר 2023. הטראומות בשני המקרים הן תוצאות ישירות של מחדלים וכישלונות של הדרגים המדיני והצבאי. ממשלות יכולות להתחלף, כפי שקרה אחרי מלחמת יום כיפור. צבא לא יכול להתחלף, כי יש רק צה"ל אחד ואין לו אלטרנטיבה. הוא חייב ללמוד לקחים, להחליף פיקוד ולהשתפר, אבל צה"ל הוא צה"ל ואין בלתו.
ספיחי 7 באוקטובר מלמדים שצמרת צה"ל התחלפה וראשיה נטלו אחריות, הודו בכישלונות ומגישים לציבור דוחות חקירה שחוברו באומץ לב ובהכרה במחדלים. הדרג המדיני טרם זז ממקומו. הנה דוגמה שלילית ורעה להיעדר אחדות ופילוג.
כי רוב גדול של הציבור סבור שהכאה על חטא של הדרג המדיני היא חיונית, כמו גם ועדת חקירה ממלכתית ובהמשך בחירות. אחרי אסון כזה, יש ללכת אל העם. סדר העניינים ברור: החזרת כל החטופים, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בחירות - שלבים מומלצים בטיפול בטראומות האישיות והלאומיות.