טור של עמיר רפפורט: שירות הביטחון במצור

כאשר ראש השב"כ רונן בר הוזמן ביום ראשון לפגישה אישית עם ראש הממשלה, שניהם כבר ידעו שמתקפת הפתע המחודשת על החמאס והג'יהאד האיסלאמי תתחיל בהמשך השבוע.

זה לא מנע את הפצצה שהטיל נתניהו על בר: "החלטתי לפטר אותך". וגם לא היה כל כך מפתיע. על פי המסורת, ראשי הממשלה וראשי השב"כ נוהגים לקיים פגישת עבודה בארבע עיניים בתדירות של פעם בשבוע-שבועיים, אבל פגישות כאלה בדרך כלל מתרחשות בימי רביעי או חמישי, ונתניהו כמעט נמנע מהן בחודשים האחרונים, כך שבר יכול היה לנחש מהי מטרת הזימון שקיבל ללשכת ראש הממשלה בירושלים.

ומאז הפגישה ביום ראשון, שני מסלולים הואצו והגיעו למהירות מסחררת: מצד אחד, הליך הפיטורין, שביום חמישי בלילה היה אמור לבוא לאישור הקבינט, בדרך לעתירות כנגד הפיטורין ("בלי שימוע", ולפי טענה נוספת שתעלה בבג"ץ – תוך כדי ניגוד עניינים). מצד שני, חקירת הפרשה שבה הועברו לאנשי ראש הממשלה תשלומים שלפי החשד מקורם בקטאר ("קטארגייט"), יצאה מאיזור הדמדומים, ואנשים שמעורבים בה החלו לפטפט בתקשורת.

האם יש קשר בין החקירה והמהלכים הפוליטיים לאישור תקציב המדינה ובין הפיטורים? תלוי את מי שואלים. בצמרת השב"כ בטוחים שכן. בלשכת ראש הממשלה חוזרים על נימוקי הפיטורין כפי שהובאו לממשלה: משבר אמון בין נתניהו לבר.

את ההחלטה הנחושה של רונן בר שלא להתפטר, למרות שנתניהו יותר מאשר הראה לו את הדלת החוצה, פרסמנו כאן לראשונה לפני למעלה מחודש. אז הכוונה של נתניהו לפטר את בר עדיין הייתה מתחת לפני השטח, אבל בשב"כ ראו במבול האמירות כנגד הארגון וראשו, על ידי פוליטיקאים ובערוצים המזוהים עם הקואליציה, כסימן לבאות.

המרוץ לירושה: מי יחליף את בר? והאם נתניהו יפתיע במינוי מבחוץ?

ואז, הריאיון שנתן ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן לחדשות 12, האיץ את התהליך. רונן בר ניסה למזער את הנזק לארגון במכתב שהוציא בשישי שעבר לגמלאי הארגון בקשר לאיומי ארגמן, לפיו "איומים אינם דרכנו", אבל יומיים אחרי כן הוא קיבל את הזימון לפגישה האישית. כך או כך, אם הליך הפיטורין יצלח, הם ייכנסו לתוקף ב-20 באפריל, ולא נראה כי בר יתנדב לעזוב קודם לכן.

בהמשך, אם מ', ששימש כסגנו עד לפני כשלושה חודשים, הוא זה שימונה לראש השב"כ הבא, המינוי ייחשב כ"טבעי". מ' מבלה את השבועות האחרונים בצוות המו"מ על החזרת החטופים, וקודם לתפקידו כסגן הוא מילא שורה של תפקידים במרחב שאחראי על איזור יו"ש וירושלים, כולל ראש המרחב.

אלא שיכול מאוד להיות שהרמזים בתקשורת כאילו נתניהו שוקל את מינויו של מ' הם בעיקר מסך עשן בדרך למינוי אחד מאנשי השב"כ לשעבר או גורם מחוץ לשב"כ לחלוטין (כמו מינוי איש חיל הים אלוף עמי איילון לאחר רצח רבין במאה הקודמת), העיקר שייחשבו "נאמנים" לו. על פרופיל בכיר השב"כ לשעבר והנאמנות יכול היה לענות, לכאורה, סגן ראש השב"כ לשעבר, מאיר בן שבת, שהיה גם ראש המטה לביטחון לאומי, אבל האמת היא שבן שבת כבר אינו מקורב לנתניהו.

ייתכן שזה הרקע להודעה שהוציא בן שבת השבוע, לפיה הוא אינו מועמד לתפקיד. אבל גם זה אינו סוף פסוק: בן שבת ונתניהו עוד יכולים ליישר את ההדורים ביניהם, ונתניהו יכול לקרוא למקורבו לשעבר לדגל.

בינתיים, בארגון המודיעין שלא אמור להיות בלב הוויכוח הציבורי, מנסים להתמיד עם עבודת השגרה, שהועצמה עם חידוש הלחימה בעזה: סיכולים ועוד סיכולים, לצד מגוון של חקירות, כולל "קטארגייט".

אגב, הסגן הנוכחי של רונן בר, ב', עמד בעברו בראש האגף לסיכול ריגול, כך שהוא מבין דבר או שניים בנושא הזה. גם ב' הוא כמו מ', צמח מלמטה במרחב ירושלים, המרחב שבו צמחו רוב ראשי השירות לשעבר, אך כיוון שמונה לתפקיד הסגן רק באחרונה, קשה לראות בו מועמד ל"ראש" הבא.

אך אם פיטוריו של רונן בר ייכנסו לתוקף לפני שימונה לו מחליף (בגלל הוויכוחים עם היועמ"שית על נציבות שירות המדינה), מתעכב למשל מינויו של תא"ל מיל' יוסי כראדי לתפקיד ראש מערך הסייבר הלאומי הבא. התפקיד אינו מאויש, וייתכן שזה מה שיקרה גם בשב"כ.

השב"כ בצל המשבר: המשך פעילות אינטנסיבית וחוסר ודאות ניהולי

בתוך כך, הוויכוח לגבי פיטורי רונן בר מסעיר את בכירי השב"כ לשעבר – בפומבי ובשיחות ביניהם. רבים מאשימים את נדב ארגמן בזירוז הפיטורין של בר וגם בכך שבתקופתו הוזנח מערך הפעלת הסוכנים האנושיים בעזה, לטובת התמקדות בחמ״ל - איסוף טכנולוגי שהחל בימי יובל דיסקין כראש השב"כ והפך לכמעט חזות הכול עם השנים. אגב, דיסקין עצמו בולט בשתיקתו הרועמת באחרונה. בעבר, התבטא קשות כנגד התנהלות נתניהו בשורה של נושאים, אבל הוא לא הוציא אפילו מילת תמיכה אחת בבר, לפני או אחרי שהוחלט לפטר אותו.

כך או כך, הגרוע מכל קרה מבחינת שירות הביטחון הכללי: הארגון שבמשך עשרות שנים נהנה מתקשורת מלטפת, מצא את עצמו בלב ויכוח פוליטי, כאשר רבבות מפגינים יצאו למחות כנגד הפיטורין. זהו תסריט שיכול היה להיחשב בעבר כדמיוני.

מבחינת שב"כ, זוהי סערה מושלמת, והיא מתרחשת בשעה שגם צה"ל נמצא במשבר קשה בפני עצמו: שחיקה קשה של היחידות הלוחמות, מחסור בלוחמים ובטכנולוגים, צניחה בהתייצבות של מילואימניקים לשירות (שמעומעמת רק במעט על ידי הנתונים הרשמיים של צה"ל, שסופרים גם אלפי משרתים, המקבלים היתר להמשיך בעבודתם במקביל למילואים במשך יום-יומיים בשבוע, ובכך נהנים מכפל משכורות), לצד משבר אמון של משרתים במפקדים, למרות החלפת הרמטכ"ל, ושל בני משפחות משרתים – בהנהגת המדינה.

הסערה המושלמת: מלחמת גנרלים, משבר אמון בצה"ל ופוליטיזציה של השב"כ

המבצע הקרקעי הבא בעזה כבר נמצא בדרך, אבל לא ברור באיזה היקף. אם צה"ל שוב ינסה לגייס ארבע אוגדות מילואים כדי לצאת למתקפה קרקעית "אול אין", להכרעה סופית של החמאס (אם יש דבר כזה בלי שלטון אחר), לפי "תכנית זמיר", המשבר עלול לתת את אותותיו בפעם הראשונה גם בקרב הכוחות הלוחמים בשטח (שלא לדבר על הפגנות בלב הארץ). אלא שבינתיים פיטורי ראש השב"כ הם שנמצאים במוקד.