פרשנות | מי שולט בשב״כ? העימות בין נתניהו לרונן בר כסימפטום למשבר הדמוקרטי

האיום של נתניהו לפטר את ראש השב"כ, רונן בר, אינו רק משבר פוליטי נקודתי אלא קו שבר עמוק ברעיון הפרדת הרשויות בישראל. מאז דצמבר 2022, עם תחילת כהונת ממשלתו הנוכחית, נתניהו והקואליציה מקדמים באופן גלוי רפורמה משפטית המכוונת להעביר כוח משמעותי מהרשות השופטת והמחוקקת לרשות המבצעת. 

חשוב להדגיש שבישראל, הלכה למעשה, הרשות המחוקקת והמבצעת הן כמעט זהות במקרה של ממשלה עם רוב קואליציוני ברור, מה שמעצים את הסיכון להיעדר בלמים ואיזונים.

על רקע זה, העימות החריף בין ראש הממשלה נתניהו לראש השב"כ רונן בר מייצר חשש ציבורי כבד מפוליטיזציה של שירות הביטחון הכללי. שב"כ, כמו כל ארגון ביטחון כללי במדינה דמוקרטית, מחזיק בידיו כוח אדיר – נגישות למידע כמעט בלתי מוגבלת, יכולות מעקב ואכיפה נרחבות – שבאופן טבעי חייבות להיות מאוזנות בפיקוח אפקטיבי של המערכת המשפטית והמחוקקת.

מנגד, נתניהו מדגיש כי חוסר האמון הבסיסי עם ראש השב"כ מונע ממנו לממש את אחריותו כראש ממשלה הנבחר. לטענתו, ניהול מדיניות ביטחון אפקטיבית מצריך אמון מלא בין ראש הממשלה לבין ראשי גופי הביטחון, וכי במצב הנוכחי, היעדר האמון מקשה עליו לבצע את תפקידו בצורה מיטבית לטובת הציבור והמדינה.

המשבר הנוכחי אינו מתרחש בחלל ריק: הוא מתרחש על רקע חקירות נגד אנשים בלשכת ראש הממשלה החשודים בקבלת כספים ממדינה זרה, וכן ביקורת חריפה על כישלון השב"כ באירועי ה-7 באוקטובר. נתניהו עצמו מגדיר את העימות כחוסר אמון בסיסי שמונע ממנו לבצע את תפקידו כראש ממשלה. מצד שני, רונן בר כבר הצהיר כי ייקח אחריות על הכישלון ויתפטר עד מאי 2025.

עם זאת, החשש המרכזי בציבור אינו לגבי עצם ההחלפה של ראש שב"כ, אלא מפני האפשרות שההחלפה תשמש כלי להידוק השליטה הפוליטית של נתניהו בשב"כ. במצב שבו הכנסת נשלטת על ידי הממשלה באופן מוחלט, ראש ממשלה יוכל תאורטית להשתמש בשב"כ ככלי פוליטי, כולל פגיעה ביריבים פוליטיים.

ההשוואה למודלים אחרים בעולם, כמו ארצות הברית, שבה ראשי ה-FBI וה-CIA הם מינויים פוליטיים, אינה מרגיעה מספיק במקרה הישראלי. בארצות הברית, החוקה מספקת מערכת ברורה של בלמים ואיזונים המונעת שימוש פוליטי מוחלט בארגוני הביטחון. בישראל, היעדר חוקה יחד עם שליטה מלאה של הרשות המבצעת ברשות המחוקקת, עלולים לאפשר גלישה למשטר אוטוריטרי.

לסיכום, המשבר סביב ראש השב"כ איננו רק מאבק אישי או מקצועי – הוא קו שבר משמעותי ביסודות הדמוקרטיה הישראלית, שחושף את הפגיעות של הפרדת הרשויות. המחאה הציבורית שהתפרצה אינה עוסקת רק בזהותו של ראש השב"כ הבא, אלא בעיקר בשאלה מהו האיזון הנדרש בין ביטחון, דמוקרטיה ושלטון החוק בישראל.