פרשנות | המשימה של אייל זמיר: לקחי 7 באוקטובר והדרך לבניית צבא מוכן לעתיד

על שולחן הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, ייערמו אלפי עמודי דוחות, בדיקות ותחקירי מלחמה של צה"ל. הוא יהיה עסוק מדי כדי להתעמק בכל הכרכים הללו, אפילו אם ייכתבו בהם דברי אלוהים חיים.  

עליו לנהל מערכה רב-חזיתית, לדאוג לצבא, לגבולות, להתמודד עם אויבים קרובים ורחוקים, להצטייד באמל"ח, לבנות את הכוח, לשנות את פני המודיעין – וכמובן, חשוב מכל: לשנות את תרבות הניהול והתפקוד של צה"ל, את התרבות הארגונית של הצבא. המשימות אדירות.  

אייל זמיר מפקד, מהשבוע הזה, על צבא שנכשל, שלא השכיל להגן על תושבי המדינה, שלא ידע/לא הבין מה מתרחש מעבר לגבול רצועת עזה. אך גם על צבא שגילה כושר התאוששות מכישלון גדול, וקצר הישגים מבצעיים.  

כוננות והתכוננות

לקח ראשון ובסיסי מאירוע 7 באוקטובר: על הרמטכ"ל וקציני מטהו לחשוב 24/7 במונחים של להיות מוכנים שהאויב יפתח במלחמה. כוננות והתכוננות לגרוע מכל הן חובה. חשיבה כזו איננה שוללת מו"מ עם אויב על הסכמים. זו הדרך הבדוקה לא להיות מופתע. שוב.  

לא כדאי לקציני אמ"ן ולמקצועותיהם ואמצעיהם להשקיע מאמצים בשאלה המסקרנת מהן כוונות האויב, מה הכוונות בראשו של מנהיג זה או אחר. ניחוש כוונות האויב נדון יותר מדי פעמים לכישלון חרוץ, מביש וקטלני. ראו אוקטובר 1973 ואוקטובר 2023.  

הדרך הנכונה היא להניח כל הזמן, ללא הרף, יומם ולילה, שחמאס, חיזבאללה, איראן וכל אויב פוטנציאלי מתכונן למלחמה. ולפעול בהתאם.  

חמאס וחיזבאללה הושמדו כמעט כליל במלחמה הנוכחית, אך אסור לצבא לומר לעצמו ולציבור "חמאס חוסל" (על משקל 'חמאס מורתע'). אלא חובה להניח שחמאס וחיזבאללה ינסו לבנות עצמם מחדש, לגייס כוחות, להבריח ולצבור אמל"ח, לתכנן את 7 באוקטובר הבא. סינוואר ונסראללה חוסלו. יבואו אחרים.  

תחקירי המלחמה שפורסמו מביאים למסקנה הלא חדשה שההגנה על המדינה חייבת להיות דו-שכבתית: טכנולוגיה וחיילים. אבל בהיפוך הסדר: חיילים וטכנולוגיה. טכנולוגיה משלימה נוכחות של 'מגפיים על הקרקע', לוחמים, מסייעת להם; טכנולוגיה לבדה לא תצלח.  

לימדו בקורס מ"כים שכל מכשול, כמו שדה מוקשים, חייב להיות מוגן ומגובה בחיילים. גדר אלקטרונית, מערכת 'רואה-יורה', מחסום מתכת-ביטון מתוחכם קבור עמוק באדמה – אם לא יפטרלו לאורכם לוחמים, אינם שווים את ההשקעה הכספית. בלוני תצפית, משקפות שרואות קילומטרים לעומק האויב הם אמצעים מעולים, אך לא יצלחו אם לא ייצמדו ללוחמים. חי"ר, שריון, טנקים ותותחים, נגמ"שים והנדסה שיפטרלו לאורך הגבולות ברגל או ברכב, ביום ובלילה, שיידעו "לפתוח ציר" ברגליים – זהו הפתרון.  

כיתות הכוננות ביישובי העוטף לחמו בגבורה עילאית ב-7 באוקטובר, ורבים נפלו בקרב. יש לשנות את המינוח: לא עוד כיתת כוננות, אלא פלוגת כוננות לישוב וגדוד כוננות לאשכול ישובים. הנשק שלהם חייב להיות זמין ולא מאופסן בנשקיה רחוקה. יש להבטיח שגם חיילים וחיילות תומכי-לחימה באזורי גבול יהיו חמושים ומקושרים ברשתות קשר.  

כדי שתושבי ישובי העוטף וגבול הצפון ישובו לבתיהם עם תחושת ביטחון, יש להגיע למצב שהאויב ממול, מעבר לגבול, יתצפת לעבר ישראל ויראה לוחמים, טנקים, נשק, כטמ"מים, מסוקים מעל ראשו, ומאחור מחנות צבא עם חטיבות וגדודים. כך יש תקווה שמי שיהיו לו מחשבות זדון, יבין שמולו נמצא גבול מוגן היטב, בלתי עביר, מוכן למלחמה.  

המטרה: להרתיע

צבא שבעתיד יגן על גבולות רצועת עזה ולבנון בצפון חייב להבטיח שלא יהיו עוד 'טפטופי' חימושים מהרצועה, לא טיסות כטמ"מים של חיזבאללה לעבר ישראל מלבנון, וגם לא טילים של החות'ים מתימן. כל חריגה חייבת להיתקל בתגובה עצומה, אפילו חסרת פרופורציה, כדי להרתיע. הרתעת אמת, ללא דיבורים והצהרות רהב יהירות בנוסח "נפגע, נשמיד, נהרוס".  

גם זרועות האוויר והים חייבים להתייחס בצורה שונה למושגי הכוננות והמוכנות. שבתות, חגי ומועדי ישראל אינם ימי שבתון שבהם סוגרים בסיסים, מדוממים טייסות ורוב הקצינים והחיילים הולכים הביתה לחג. האויב הבחין היטב בליקויי כוננות ביום הכיפורים ובשמחת תורה, ידע לבחור ימי תקיפה.  

זרועות האוויר והים אינם חסינים מתחקירים יסודיים: גם הם "לא היו". מטוסי חיל האוויר לא היו מעל הרצועה ברגעי האסון, וכלי השיט של חיל הים לא היו במקום בים כאשר שחייני חמאס שחו לחוף זיקים.  

כל הצעדים הנ"ל ורבים אחרים דורשים צבא הרבה יותר גדול. תוספת חטיבות ואוגדות. לא צבא קטן וחכם, אלא צבא גדול וחכם.  

הוויכוחים על חוקי גיוס חרדים שייכים לזירה הפוליטית, אך יש להם השלכה חברתית על הציבור כולו בבחינת השוויון בנטל בגלל הצורך הדחוף להגדיל את הצבא. פחות מדברים על כך שיש בארץ מספרים לא קטנים של צעירים מועמדי שרות, חילונים, שאינם מתגייסים לצה"ל מסיבות שונות ולפעמים משונות.  

נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה בסקטור האזרחי וגם באכ"א כדי למצוא ולאתר כאלו, והם אינם מעטים. נוכח לקחי 7 באוקטובר יתכן שניתן לגייס מלש"בים רבים שאינם חרדים ואינם מתגייסים. כאלו הם חיוניים אף אם לא יתאימו לשרות קרבי, אך ישחררו אחרים ליחידות לוחמות.  

רמטכ"ל מתיישר אוטומטית?

הרמטכ"ל החדש, כמו כל קודמיו, כפוף על פי החוק לדרג המדיני הקובע מדיניות. אבל קצין בדרגת רב-אלוף שהגיע בזכות ניסיונו וכישוריו להיות מפקד הצבא, איננו מ"מ שסור באופן עיוור לפקודות הסמ"פ שלו.  

רמטכ"ל במדינת ישראל הוא היועץ הצבאי של הממשלה וראשה. לא בריא שנוצר בציבור רושם שרמטכ"ל מתיישר אוטומטית בדעות ובהערכות עם הדרג המדיני. לרמטכ"ל יש זכות וחובה לעמוד על דעותיו, לחשוב אחרת ולהשמיע באוזני הדרג המדיני דעות עצמאיות, מבוססות על הידע המקצועי ונתוני אמת.  

ללא עמוד שדרה מקצועי והשמעת דעות מקצועיות עצמאיות אמיצות, מהר מאוד יוגדרו הקצינים "פקידים" בנימת זלזול. רמטכ"ל הוא חלק אינטגרלי מקבוצת מקבלי ההחלטות הבכירה ביותר בנושאי צבא וביטחון לאומי.  

לסעיף הצטיידות באמל"ח מקום חשוב ברשימת עדיפויות הרמטכ"ל החדש. לא נוכל לייצר בישראל מטוסי F-35 או מנועים ל-F-15. אבל חבל מאוד שנאלצנו להמתין חודשים עד שממשל חדש בארה"ב אישר לשלוח אניות עם פצצות הנחוצות לצה"ל.  

מדינות באירופה עוברות לייצור עצמי של תחמושת ארטילרית כלקח ממלחמת אוקראינה. גם אצלנו אפשר. בתעשיות הביטחוניות בארץ יש ידע הרבה יותר היי-טקיסטי וטכנולוגי מאשר ייצור תחמושת 155 מ"מ או פצצות. נעשים צעדים בכיוון זה, חבל שכה מאוחר.