הר הצופים – תצפית מחקרית על מאבק יהודי לשמירה על נכסים לאומיים

מי שחי בארץ לאחר קום המדינה עד 1967 זוכר בוודאי את הריטואל החדשותי "הבוקר עלתה שיירת השוטרים להר הצופים". 

לעתים הייתה הודעה זו מלווה גם בתקרית של עימות עם הירדנים במבצע העלייה להר. ידענו כי על ההר מצויים שלושה שרידים של נוכחות יהודית חשובה מתקופת המנדט: האוניברסיטה העברית, הספרייה הלאומית ובית החולים הדסה. 

מחקר חדש שפורסם עתה שופך אור על המרכזיות של הר הצופים בעיני שלוש הדתות, ובעיקר בעת המאבק על מעמדה של ירושלים, כאשר האו"ם בהחלטת 1947 הועיד אותה להיות עיר בינלאומית, תוכנית שלא יצאה לפועל לשמחתנו.

בספר מתוארת בהרחבה הפעילות של הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית עוד בתקופת המנדט לגבי מעמדה העצמאי הייחודי של האוניברסיטה. פרופ' מרטין בובר, שהיה בעד בינאום של ירושלים, ומולו פרופ' סוקניק ופרופ' דינבורג (לימים דינור, שר החינוך הראשון) ששללו זאת מכל וכל ודרשו להחיש הקמת מדינה יהודית.

המחקר מתאר את הדיונים המורכבים ברודוס על הסכם שביתת הנשק עם ירדן ואת המאמצים של ברנדוט ורלף באנץ' להעביר את ירושלים לשליטת ירדן על רקע הקשיים של האו"ם לאבטחת העיר.

על בסיס תוצאות המלחמה התקבעה בין ישראל לירדן חלוקת העיר, שזכתה להכרה בינלאומית דה פקטו, והיא כללה את מובלעת הר הצופים, כולה שני קמ"ר על רכס הר הזיתים, שנותרה מפורזת לכאורה תחת חסות האו"ם ומחולקת אף היא לשליטה בפועל בין ישראל לירדן.

הספר "ריבונות בזעיר אנפין" בוחן את התפיסה ואת הפעילות בהר בעשרים השנים של המציאות המורכבת, שבה פעלה ישראל מול ירדן, האו"ם וגורמים זרים נוספים, במטרה לממש את תביעתה לריבונות על החלק שבשליטתה במובלעת.