דיון ב-IDEX: כיפת ברזל לא מתאימה לארה"ב ולאירופה

מומחי הגנה אווירית ותעשיות ביטחוניות שהתכנסו החודש בתערוכת IDEX באבו דאבי העריכו כי הקמת מערכת הגנה דוגמת כיפת ברזל, המשמשת להגנה על ישראל, אינה מתאימה להגנה על ארצות הברית או אירופה. 

זאת, על רקע אופי האיומים השונה על שתי היבשות, הכולל טילים ארוכי-טווח כגון טילי שיוט, טילים בליסטיים וטילים היפר-סוניים. ההערכה נשמעה לאחר שדונלד טראמפ חתם לאחרונה על צו נשיאותי להקמת רשת הגנה אמריקאית נגד איומים אלה, מה שפתח מחדש את הדיון על התאמת טכנולוגיות קיימות למשימה.

על פי דיווח של "דפנס ניוז", מערכת כיפת ברזל, שפותחה על ידי רפאל הישראלית, נועדה להתמודד עם איומי טילים קצרי ובינוניים טווח, בדגש על יירוט מטרות המשוגרות ממרחק של 4 עד 70 ק"מ. רוב מרכיבי המיירט "טמיר" מיוצרים כיום על ידי RTX (לשעבר ריית'יון) האמריקאית. 

על פי הדיווח, עשר סוללות כיפת ברזל פרוסות בישראל, כאשר כל סוללה מגנה על שטח של כ-60 מייל רבוע. אולם, כשמדובר בהגנה על שטחה העצום של ארצות הברית – 3.8 מיליון מייל רבוע – נדרשות עשרות אלפי סוללות, מה שהופך את המערכת לבלתי ישימה מבחינה מעשית וכלכלית.

האדמירל הצרפתי פייר ונדייה, ממפקדי נאט"ו, תמך בעמדה זו ואמר כי כיפת ברזל אינה מתאימה להגנה על יבשת אירופה מפני איומים ארוכי-טווח. "אנחנו זקוקים לפתרונות מותאמים לאיומים המורכבים שאנו עומדים בפניהם", ציין ונדייה.

הדיון ממחיש את הפער בין הצרכים הביטחוניים של ישראל, שמתמקדת באיומים מקומיים ומיידיים, לבין האתגרים של מעצמות כמו ארה"ב ואירופה, שמתמודדות עם טווח רחב יותר של איומים. 

בעוד כיפת ברזל מוכיחה את עצמה כפתרון יעיל בזירה הישראלית, מומחים מסכימים כי הגנה על שטחים נרחבים דורשת גישה טכנולוגית שונה, שתוכל להתמודד עם טילים מתקדמים יותר וטווחים גדולים בהרבה.