פרשנות | טרנספר בעזה: פתרון קל או בריחה מהתמודדות אמיתית עם הסוגיה הפלסטינית המורכבת?

המציאות המורכבת במזרח התיכון ממשיכה להכות בנו בעוצמה. נראה שישראל וארה"ב, גם בעידן של הסכמי אברהם, ניצבות בפני תסכול עמוק: אף מדינה במפרץ הפרסי אינה מעוניינת לקחת על עצמה את ניהול רצועת עזה. מצרים וירדן, שכנות ותיקות, שומרות אף הן על ריחוק. המשמעות ברורה וכואבת: הרשות הפלסטינית, על כל מורכבותה ושיתופה עם חמאס, היא החלופה היחידה שנותרה על השולחן.

ואז מגיע דונלד טראמפ, הנשיא האמריקאי, עם פתרון "יצירתי" שמצליח להסעיר את האזור כולו: טרנספר של תושבי עזה למדינות אחרות. נרטיב זה, שנשמע קיצוני לרבים, צובר תאוצה, והממשלה הישראלית, בין אם מתוך הסכמה אמיתית ובין אם מחוסר ברירה, מיישרת קו.

אך האם טרנספר הוא אכן הפתרון? האם הוא בכלל בר ביצוע? ומה יהיו ההשלכות ארוכות הטווח של מהלך כזה? שאלות אלו חייבות להישאל, במיוחד לאור הסימנים המדאיגים של חוסר יציבות גלובלית.

ראשית, מה יקרה אם תוכנית הטרנספר של טראמפ לא תצא לפועל? האם ארה"ב, או כל מדינה אחרת, תוכל לכפות על מאות אלפי אנשים לעזוב את ביתם? ספק גדול. שנית, האם הפלסטינים, גם אם יפוזרו ברחבי העולם, יוותרו על השאיפות הלאומיות שלהם? ההיסטוריה מלמדת שזה כמעט בלתי אפשרי. הזהות הלאומית שלהם רק תתחזק בגלות, והרצון לחזור לעזה יבער בהם בעוצמה גדולה עוד יותר.

ומה יקרה אחרי כהונת טראמפ? האם הנשיא הבא יאפשר לפליטים הפלסטינים לחזור לעזה, ובכך להצית מחדש את הסכסוך הישראלי-פלסטיני? והאם הטרנספר יוגבל רק לעזה, או שישראל וארה"ב ינסו ליישם אותו גם ביהודה ושומרון? האם מיליוני פלסטינים יגורשו מבתיהם כדי "לפתור" את הבעיה הפלסטינית אחת ולתמיד?

התשובות לשאלות אלו מורכבות במיוחד. אם תוכנית הטרנספר תיכשל, והפלסטינים יסרבו לעזוב, האם טראמפ ישנה כיוון ויתמוך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית? האם הוא יפעיל לחץ על ישראל להגיע להסדר קבע עם הפלסטינים? האם הוא ישתמש בכוחה הכלכלי והפוליטי של אמריקה כדי להשיג פתרון בר קיימא?

התשובות, לצערי, אינן ברורות. מה שברור הוא שהמצב הנוכחי אינו יכול להימשך. עזה הפכה למלכודת, ואף אחד לא יודע איך לצאת ממנה. טרנספר הוא פתרון הגיוני בתיאוריה, אך מסוכן ובעייתי במציאות. חוסר מעש גרוע עוד יותר.